שחליל מכופל הוא צמח חד- או דו-שנתי, ריחו בלתי-נעים, קירח, בעל שורש שיפודי, החודר עד לכדי 50 ס"מ לתוך הקרקע. הצמח מפתח שושנת עלים, הדוקה היטב לפני הקרקע שממנה עולים ענפים עשבוניים, שרועים, נטויים או זקופים, גובהם עשוי להגיע לכדי 30 ס"מ.
העלים מסורגים, גודלם אינו אחיד ואורכם 10-4 ס"מ, הם כמעט יושבים או בעלי פטוטרות קצרות וטרפיהם גזורים-מנוצים פעם-פעמיים לאונות מוארכות, תמימות או שסועות באופן בלתי אחיד ולכל עלה צורה ייחודית ושונה במקצת משל חברו. קצות העלים מוקשים מעט. פעמים רבות העלים גזורים רק בצדם האחד בעוד שפת העלה הפונה אל השורש תמימה.
התפרחת אשכול צפוף-פרחים, אורכו עד 4 ס"מ, היוצא אל מול עלי הגבעול ומתארך עם ההבשלה. בדרך כלל יוצאים צברי פרחים גם מחיקי הגבעולים שבבסיס הצמח, כך שמרכז הצמח עטור פרחים. עוקצי הפרחים קצרים, הפרחים ירקרקים-זעירים. עלי הגביע קעורים, עלי הכותרת לבנבנים, קצרים מהגביע וכמעט שאינם נראים, לעתים עלי הכותרת חסרים. לפרחים 4-2 אבקנים, רק 2 מהם פוריים. זירי האבקנים לבנים, נפוחים בבסיסם, בשרניים. המאבקים סגולים. השחלה עילית, עמוד העלי חסר והצלקת יושבת בין שתי מגורות השחלה. עוקץ-הפרי ארוך מהפרי.
הפרי תרמילון בן שתי מגורות כדוריות, פחוסות, קשוותיהן מחוספסות, בראשו שנץ עמוק. התרמילון נפתח עם ההבשלה. בכל מגורה זרע כלייתי פחוס יחיד, צהוב-חום, מחוספס. שחליל מכופל עדין יותר במראהו הכללי וצבעו בהיר יותר מזה של מין השחליל האחר הנפוץ בישראל – שחליל שרוע.
שחליל מכופל פורח באביב. הוא צמח גר בישראל ונאסף לראשונה בשנת 1984. עד לאחרונה נחשב שחליל מכופל כצמח נדיר ביותר הגדל בכרמל ובשומרון, אולם בשנים האחרונות הוא מתפשט בדשאים ואיי תנועה בגוש דן והפך לאחד הצמחים הנפוצים באזור. עקב צמידותו ההדוקה לקרקע הוא שורד את מכסחות הדשא, שלהביהן גבוהים מפני הקרקע ומתרבה בקלות. קל מאוד לזהות אותו משום שהוא המין היחיד על הדשאים בעל מראה מעגלי שטוח וצבע ירוק רענן. מקור הצמח בדרום-אמריקה ומשם חדר לכל היבשות.
שם הסוג העברי – שחליל – נזכר לראשונה במילון "ילקוט הצמחים" של האקדמיה ללשון העברית, שערכו פ. אוירבך ומ. אזרחי (קרישבסקי), בשנת תר"ץ (1930). השחליל שהיה מוכר אז בארץ הוא מין השחליל השני המצוי בישראל – שחליל שרוע. המילון מציין כי לפני-כן נקרא השחליל בשם "קרן-הצבי", אולי משום שעליו מזכירים קרניים מסועפות של אייל. יש לשער כי השם "שחליל" הוא וריאציה של "שחליים", סוג קרוב, גם הוא בעל שחלה כפולת מגורות. את שמו המדעי של הסוג, Coronopus, טבע מי שנחשב כ"אבי הבוטניקה" – תיאופרסטוס (Theophrastus), תלמידו ויורשו של אריסטו ופירושו "רגל העורב" (ביוונית: corono – "עורב"; pous – "רגל"), על שום צורת העלים המזכירה טביעת רגל של עורב. גם בערבית נקרא הצמח "רג'ל אל ערב" (רגל העורב) מקדמת דנא והוא מתואר גם בספרות העברית מימי ר' סעדיה גאון ובספרי מסעות בארץ ישראל.
שם המין המדעי, dydimus, מיוונית – "תאומים", "כפול", כשמו העברי – מכופל - מתייחס לצורת הפרי.
בסוג שחליל תועדו 50 מינים, אך רבים מהם ככל הנראה הם שמות נרדפים למינים זהים ועדיין לא הוכרע מי הוא מין וודאי ומקובל. בישראל נאספו 2 מינים.
כתב דרור מלמד