אבטיח הפקועה הוא צמח-רעל מדברי רב-שנתי משתרע. ענפיו פושטים למרחק של מטר ויותר. הצמח מגלה הסתגלות לתנאי יובש במדבר ובקרקע חולית, בין היתר בזכות היותו מעמיק-שורש. הענפים מצולעים, שעירים, שרועים על הקרקע. העלה משולש, בסיסו דמוי-לב, והוא מחולק עמוקות ל-5–7 אונות, ששפתן גלונית ומשוננת. צבע העלה ירוק–אפרפר, והוא מחוספס משני צידיו ושעיר מאוד. מבסיסו יוצאות קנוקנות קצרות ועדינות.
אבטיח הפקועה פעיל בעיקר בקיץ, פורח ממאי עד אוגוסט. הפרחים אופייניים למשפחתו (מזכירים פרחי מלפפון, קישוא, מלון ואבטיח), נישאים על עוקצים קצרים. הם חד מיניים, פרחי זכר ונקבה גדלים על אותו פרט. הכותרת צהובה, משפכית, עליה מאוחים בבסיסיהם ומחולקים בקצה ל-5 אונות. בפרחים הזכריים 5 אבקנים, ועוקצם קצר. בפרחים הנקביים 3 אבקנים מנוונים, עמוד-עלי עם צלקת המחולקת לשלוש אונות, ועוקץ ארוך יותר מאשר לפרחי הזכר. הפרי כדורי, גודלו כתפוז, והוא שעיר בצעירותו, מקריח בהמשך. פרי הבוסר ירוק עם ציור של פסי-אורך בהירים, ובזמן ההבשלה הוא מצהיב, קליפתו נעשית מעוצה, והוא עשוי להחזיק מעמד כך שנים אחדות עד לפיזור הזרעים. ציפת הפרי יבשה, וטעמה מר מאוד. הזרעים חלקים, צבעם חום.
אבטיח הפקועה גדל בקרקעות חוליות בצפון הנגב ובמישור החוף, וכן בערוצי נחלים בנגב. תפוצתו העולמית משתרעת במדבריות צפון-אפריקה ודרום-מערב אסיה.
הצמח ידוע כרעיל. הוא משמש במינון זהיר כתרופה עממית חריפה לעצירות ולתולעים בבטן. בשימוש חיצוני הוא מקובל נגד נפיחות ברגליים, כאבי פרקים, שיתוק, טחורים, כאב-גב, דלקת בעור, כאבים בכלל. שימש בעבר סחורת-יצוא מארץ-ישראל לאירופה כבסיס לתרופות. בסוג 3 מינים, מאחד מהם פותח האבטיח התרבותי.
כתב מייק לבנה