צייצת עבת-עורק

הדפסה
  Crossidium crassinervium שם מדעי
טחבי עלים (מערכת)
Bryophyta
משפחה
חסר עלי כותרת מס' עלי כותרת
פשוט צורת העלה
תמים שפת העלה
מדבר בית גידול
עגול צורת הגבעול
טחבים צורת חיים
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
עונת הפריחה

דווח לנו

צייצת  עבת-עורק
צילום: © דרור מלמד   במדרונות עין קלט -מדבר יהודה, 12-2020
© כל הזכויות שמורות לצלמים ולאתר צמח השדה.

תמונות נוספות:

מידע נוסף

להבנת מושגי היסוד בטחבים ומחזור חייהם מומלץ לקרוא את ה"מבוא לסיסטמטיקה של טחבים"

צייצת עבת עורק היא טחב-עלים אקרוקרפי (acrocarpous, טחב שבו מתפתחים המנבגים בקצה גבעולי הגמטופיט), המשתייך למשפחת Pottiaceae, ניכר ב"מלעני" עלים ארוכים ומאפירים, דומה מאוד לצייצת קשקשנית וניתן להבדלה במיקרוסקופ בלבד. הגמטופיט קטן, גובהו עד 3 מ"מ, ירוק-חום, העלים נכרכים מעט זה על זה כשהם יבשים ומתפשקים קמעא בלחות. הטרפים קעורים בחלקם העליון, ביצניים-איזמלניים, מוארכים, קצותיהם לעתים קהים ולעתים מחודדים, שוליהם תמימים, רפויים, או גלולים מטה. עורק האמצע ניכר, רחב (מכאן שם המין, שאינו רשמי. גם שמו  המדעי של המין, crassinervium, מלטינית: crassus - "עבה", "שמן", nervium  - "עורק"), מתמשך אל מעבר קצות העלים, לפחות בעלים העליונים, לשערה זיפית ("מלען") שקופה. העלים התחתונים, אם חסרים מלען, מסתיימים בחוד קצר. כדי להבחין בין צייצת עבת-עורק לצייצת קשקשית, יש להשתמש במיקרוסקופ ולבחון את תאי חלקו העליון של הטרף: בצייצת קשקשנית הם בעלי-דפנות עבות וחלל התאים מצומצם ואילו בצייצת עבת-עורק דפנותיהם דקות וחלל התא תופס את רוב קוטרו. אברי המין, הארכוגניה הנקביות והאנתרידיה הזכריים, ערוכים על פרטים נפרדים, באופן מעין "דו-ביתי" (dioicous), אך לעתים הם על אותו פרט באופן מעין "חד-ביתי", כשהאיברים הזכריים נישאים על גבעולון נפרד (cladautoicous). המנבגים סטגוקרפיים (stegocarpous, מיוונית: stego  - "גג", "מכסה", carpos - "פרי"), נפתחים במכסה (operculum) חרוטי, או דמוי-מקור, באופן המאפשר שחרור הנבגים והפצתם ברוח. המנבגים עשויים קופסית (capsule) גלילית עד מעט ביצנית, זקופה, חומה-כהה עד ארגמנית, נישאת על זיף (seta) ארוך, מאדים. בפי-המנבג (peristome), קרום-בסיס (basal membrane) ומעליו טבעת שיניים אחת (haplolepidous), עשוייה 32 שיניים נימיות, זקופות, לעתים מפותלות מעט. המצנפת (calyptra) קרומית, דמויית-מקור, חלקה, כבונה (cucullate) -  נבקעת בתחתיתה בסדק יחיד, טרם נשירתה.
צייצת עבת-עורק צומחת משלהי הסתיו (נובמבר) ועד לאביב (מרץ-אפריל), מנבגים ניתן למצוא בסוף החורף (מרץ). הצמחים יוצרים כריות כסופות, דלילות עד צפופות, לעתים הפרטים מפוזרים בין מיני טחבים אחרים. צייצת עבת-עורק גדלה בקרקעות סידניות חשופות, או מוצלות חלקית ועל סלעים. בישראל היא נפוצה במקומות גדילתה, בעיקר באזורים היובשניים של הארץ - בנגב, במדבר יהודה ולאורך הבקע הסורי-אפריקאי, אך גם בגליל העליון. מוכרים 2 זנים מקומיים, הנבדלים באורך המלענים: בזן crassinervium אורך המלען לפחות כאורך הטרף ואילו בזן laevipilum המלען קצר מהטרף גופא. תפוצתה העולמית באגן הים התיכון, אסיה, דרום-אירופה, אפריקה וצפון ומרכז אמריקה.
מיני הסוג צייצת דומים מאוד למיני הסוג סלולית, אך ה"מלענים" הארוכים משווים לצייצת מראה אפרפר-לבנבן בולט יותר. כמו כן, שיני פי-המנבג בצייצת קצרות יותר. הסימן העיקרי להבדלה בין הסוגים הוא מבנה העלים, הניתן לאבחנה בזכוכית מגדלת. הסוג צייצת קרוב אבולוציונית לסוג אלוינה.
צייצת עבת-עורק תוארה בשנת 1882, על-ידי הבוטנאי והבריולוג (חוקר הטחבים) האוסטרי, יורצקה (Jakob Juratzka, 1821-1878). למעשה, תואר המין לראשונה בשנת 1838, על-ידי הבוטנאי האיטלקי דה נוטריס (Giuseppe De Notaris, 1805-1877), ששייכו למין סלולית (Tortula). שמו המדעי של הסוג, Crossidium, מיוונית: krossos - "ציצית", idion - מילת הקטנה, לאמור "ציצית קטנה", מאזכר מבנה תאי, דמוי ציצה של קורים תאיים, מכילי כלורופיל, הנראים מיקרוסקופית בחתך רוחב בשערת קצה-העלה (ה"מלען"), מעל הסיב המרכזי העובר לאורך השערה. ציצת תאים זו ערוכה בוריאציות שונות במלעני העלים של כל מיני הסוג. השם העברי, צייצת, חודש בהתאמה, על-ידי חלוץ חקר טחבי ישראל, פליקס בילבסקי (1902-1979).
בסוג צייצת 6 מינים, בישראל נאספו 3 מינים.

כתב: דרור מלמד


מקורות מידע



 
גינון חסכוני בצמחי בר  

israelbiz- בניית אתרים