ולריינית מכונפת (בעבר: צמרית) היא צמח עשבוני חד-שנתי, קירח, זקוף, גובהו 15-5 ס"מ, ניכר בגביעי פרחיו המכונפים. הגבעולים עבים-בשרניים, מסתעפים מבסיס הצמח באופן דו-קרני, נושאים בראשם תפרחות עשויות צברי פרחים צפופים. עלי הבסיס נגדיים, דמויי-מרית עד איזמלניים, תמימים, או משוננים מעט בשיניים אחדות, המרוחקות זו מזו. עלי הגבעול יושבים חסרי פטוטרות, או נישאים על פטוטרות קצרצרות, מוארכים-איזמלניים, תמימים. בבסיס התפרחות חפים איזמלניים, ריסניים. התפרחות קרקפות כדוריות, דו-בדיות, לאורך הגבעול הראשי. הפרחים יושבים, או נישאים על עוקצים קצרצרים. הגביע דמוי-משפך שלו אוגן בן 3 אונות ביצניות, מוקשות, מאדימות, מרושתות, פרושות-נטויות מעלה ככתר וגדלות עם ההבשלה. הכותרת עדינה, תכלכלה-לבנבנה, דמויית-משפך ולו אוגן בן 5 אונות, דומה מאוד לכותרות פרחי כל בני הסוג ולריינית. לפרחים 3 אבקנים, עמוד עלי אחד ושחלה תחתית בת 3 מגורות, שתי הקיצוניות עקרות ורק באמצעית ביצית יחידה. לעתים מכסות התפרחות, שאונות גביעיהן המכונפות חופפות זו את רעותה בצפיפות, את כל הגבעול - מבסיסו ועד ראשו - ומשוות לצמח השלם מראה ביצני-כדורי אחיד. הפרי זרעון גלילי, אורכו 4-3 מ"מ, צמרי (מכאן שם המין העברי הקודם), עשוי 3 מגורות, השתיים הקיצוניות-קדמיות עקרות והן רחבות מהמגורה האמצעית-אחורית, הפוריה. בראש הפרי ניכר אוגן הגביע הפורה בן שלוש האונות, הרחבות בהרבה מהפרי, הנדמות ככנפיים (מכאן שם המין העברי). עם ההבשלה, נעשות אונות האוגן קרומיות-שקופות והן מרושתות בעורקים כהים באופן בולט, שוליהן עטורים בשיכים עדינים, שהם המשכם של העורקים, כפופים מעט כלפי מטה. האונה האחורית בדרך-כלל רחבה וגדולה יותר מאחיותיה. לעתים, מרכז האוגן שעיר.
ולריינית מכונפת פורחת באביב. היא נדירה למדי בישראל ובית גידולה ערבות בהר הנגב. תפוצתה העולמית במרכז אסיה, פקיסטן, אירן, עירק, טורקיה וסוריה.
ולריינית מכונפת תוארה בשנת 1875 ע"י הבוטנאי הגרמני-באלטי בונג.(Alexander Georg von Bunge 1803-1890) למעשה תואר המין כבר בשנת 1830 כשייך לסוג אחר, Dufresnia (ושם המין: D. orientalis), ע"י הבוטנאי השוויצרי דה קנדול (Augustin Pyramus de Candolle, 1778-1841), שהיה הראשון שתיאר את "השעון הביולוגי" בצמחים והיה אבי תיאוריית "מלחמת הטבע", על פיה מינים שונים מפתחים מנגנונים דומים למרות שאלו לא היו קיימים באב-קדמון משותף, רעיון שהשפיע על צ'ארלס דארווין בגיבוש תיאוריית הברירה הטבעית.
שם הסוג העברי, ולריינית, כשמו המדעיValerianella , הוא הקטנה של השם ולריינה (Valeriana), סוג אחר במשפחה, שנגזר מן המילה הלטינית valere - "בריאות" ואשר נטבע בימי הביניים, עת הוחל השימוש בתרופות משככות כאבים מן החומר ולריאן, המופק משורשי אחד ממיני הסוג - ולריאנה רפואית (V. officinalis). שם המין המדעי, dufresnia, לכבודו של הבוטנאי השוייצרי דופרנס(Pierre Dufresne, 1786-1836) . שם המין וָלֶרְיָנִית מְכֻנֶּפֶת נכלל ברשימת שמות צמחי ארץ-ישראל שאושרה במליאת האקדמיה ללשון העברית בשנת תשס"ג (2003).
הסוג ולריינית עובר תהפוכות טקסונומיות בשנים האחרונות. על פי חלק מרשימות הצמחים המקובלות ישנם 46 מינים מוסכמים וכמעט 120 מינים מתוארים נוספים, הנמצאים בבדיקה, שמא חלקם הינו למעשה שמות נרדפים לאותו מין. בישראל נאספו 15 מינים, רובם נדירים.
כתב: דרור מלמד