הדפסה
דודא  רפואי

כלבים, דודאים וחרובים

אמוץ דפני וסאלח עקל ח'טיב   17/04/2020

הכלב מלווה את האדם בנאמנות מאז סוף תקופת הקרח (Clutton-Brock J. 2017), וכמו עצמים ותופעות נפוצים אחרים, נכנס שם הכלב ללשונותיו של האדם. כשם שישנם ביטויי לשון ופתגמים רבים בהם מוזכר הכלב (כמו: "קור כלבים"; "נאמן ככלב"; "הכלבים נובחים והשיירה עוברת") כך הוא מופיע בשמות צמחים בשפות שונות.

באסלאם הכלב נחשב כחיה בזויה (Hughes and Hughes 1995:91). כך גם   בתנ'ך מוחזק הכלב, למרות חשיבותו הרבה במשק הבית, כחיה נקלית. לדוגמא:" וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי, וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ, לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ" ; )מלכים א, י"ד, י"א(`  ; " הַמֵּת לְיָרָבְעָם בָּעִיר יֹאכְלוּ הַכְּלָבִים וְהַמֵּת בַּשָּׂדֶה יֹאכְלוּ עוֹף הַשָּׁמָיִם כִּי ה' דִּבֵּר" ; )תהלים כ"ב ,י"ז): '' "כִּי סְבָבוּנִי כְּלָבִים עֲדַת מְרֵעִים הִקִּיפוּנִי כָּאֲרִי יָדַי וְרַגְלָי" (תהלים, כ"ב, י"ז) . היחס לכלבים באירופה הוא הרבה יותר ידידותי ולכן אין  להתפלא, למשל, שהכלב  מופיע בעשרות שמות צמחים באנגלית (Haber 1963) ורבים מהם בנימה חיובית. בעוד באזורינו, הכלב מופיע, לרוב, באור שלילי.

צחנן מבאיש -  מכונה בערבית גם בשם "חרוב הכלבים" (חַ'רּוּבְּ אֶלְכַּלְבְּ, خرّوب الكلب).  תרמיל הצחנן דומה לזה של חרוב אך הוא בעל ריח רע וזרעים רעילים, לכן הוא מיוחס לכלב. אפרים הראובני (1930) מספר אודות אופן השימוש בצחנן מבאיש הצמח לריפוי כלבת: "לנשיכת כלב שוטה ,יעקרו את השיח כדי להשתמש בשורשו, וטוב לעקור אותו בחצות הלילה. יש מוסיפים שצריך לעשות את הדבר במרחק מהעיר או הכפר וממושב בני אדם בכלל, לא יגיע שם קול נביחת הכלב ולא קריאת התרנגול. יכתשו את שורשיו, ישקו במיצם את החולה וירפא".

אשכי הכלב -לרוב הסחלביים באגן הים התיכון (במיוחד הסוגים סחלב ודבורנית) יש פקעות שורש מעוגלות הדומות לאשכים. ביוונית "אוֹרְכִיס"(όρχις)  פירושו אשך ומכאן שמה של משפחת הסחלביים (Orchidaceae). שטאל (2005:67)  מעיר  שהשם "סחלב" מקורו בשם הערבי "חֻ'סַא אַל -תַ'עְלַבּ" (خصى الثعلب) שפירושו "אשכי השועל". המילה "סחלב" מופיעה ,לפי אותו מקור, כבר בכתבים עבריים מהמאה ה-11. סביר להניח שהשם העברי "סחלב" הוא קיצור או "עידון" של השם הערבי המלא.
כותב טוביה הרופא (רופא יהודי 1652 -1729) בשם אבן סינא (רופא פרסי, 980 -1037) "..ונכון לדעת כי מין של  סאטירי'  (= שם רומאי לסחלב) ובלשון יוון צינואור'   (= קיצור השם יווני לסחלב שמשמעו "אשך הכלב") על שם שני שורשים נדמים לביצי הכלב והנה לעולם שורש אחד מהם מלא ודשן בשנה זו ומסוגל מאד להוסיף זרע וכוח המשגל והשורש השני דל ורזה המבטל את כוח המשגל ומייבש הזרע אבל בשנה שלאחריו להפך ששורש המלא ודשן נעשה דל ורזה והשורש הרזה יתמלא  וידשן ויוסיף כח המשגל" (ספר טוביה הרופא, מעשה טוביה, עמ' קכ"ז). האמת הבוטנית היא שבכל שנה נוצרת מחדש פקעת-שורש מעוגלת ודשנה המבטיחה את הרזרבה הדרושה לצמיחת הצמח לשנה הבאה בעוד הפקעת שנוצרה בשנה שעברה, מתרוקנת לצורכי השנה הזו מצטמקת ונעלמת  ואינה מתמלאת עוד (דפני וח'טיב 2017).
מעניין שאישבילי ( מלומד מוסלמי שחי באנדלוסיה במאה ה-13)  מכנה את חסא אלת'עלב, הוא סחלב, גם בשם  (قاتل أخيه קָאתִל אַחִ'יהִ) כלומר הורג את אחיו,  נראה שהכוונה לכך שהפקעת החדשה "הורגת" את  הפקעת הישנה.  הצעה זו מזכירה ששמו העברי של הקטלב גזור מצירוף המלים "קטל את אביו" שם זה נתחדש בעקבות שמותיו בערבית "קָתְלָבּ" (قتلب) או "קָאתֶל" (قاتل) שמשמעם הרע או הקוטל. מכאן משתמע שהפרחים הורגים, כביכול, את הפירות שהם הדור הקודם. הסבר זה מבוסס על הסתכלות בטבע המראה שפירות הקטלב נשארים זמן רב על הצמח וכמעט נפגשים עם הפרחים ה"גורמים" לנשירתם. רעיון זה, אודות מקור שמו של הקטלב,  מובא  כבר על ידי הרמב"ם בספרו: "סמי המוות והרפואות כנגדם".

הדודא והכלב - יוסף בן מתתיהו, בן המאה הראשונה לספירה, מספר לנו על טקס עקירת צמח כשפים (מלחמות היהודים: ז' ו' ג'): "בעמק המקיף את העיר מצד צפון יש מקום הנקרא בערס. ובו גדל שורש בעל אותו שם (רוב החוקרים מסכימים ש"בערס" הוא שם נרדף לדודא) רוצים לקחתו, לא קל לעשות כן, כי הוא בורח מן היד ואינו נותן שיקחוהו אלא אם גם שפך עליו דם נידה, ואפילו אז מוות צפוי לנוגע בו. אפשר לקחתו גם באופן אחר בלי סכנה, והוא: חופרים תעלה סביבו עד אשר נשאר רק חלק קטן מן השורש חבוי באדמה. ואז קושרים אליו כלב, וכאשר הכלב ירוץ אחרי בעליו, השורש נעקר בקלות, אך הכלב מת מיד. אחרי זה אין האדם הלוקח את השורש צריך לחשוש מאומה". מסורת קדומה זו, הקושרת את  הכלב לעקירת הדודא, נשארה בשמות הדודא בכמה שפות.  בפרסית מכונה הדודא  בשם (سگ کنک, Sag-kanak) שמשמעו "הורג הכלב" ;"טובח הכלב"  (سگ کش, Sag-kuš). ו"שובר הכלב" (سگ شکن , Sag-šikan / sag-shekan). בספר "עומדת אלטביב פי עאלם אלנבאת לכל לביב"  (תימוכין הרופא בעולם הצמחים לכל חכם) למחבר הנודע אל-אשבּילי נכתב שהצמח קָאתִּל אֶלְ-כַּלְבּ (הורג הכלב, قاتل الكلب) הוא היברוח (דודאים). הוא ומספר על טקס העקירה במדויק בהסתמך על מקור קדום. לדעת מספר חוקרים שמות אלו מרמזים על  טקס העקירה וכי שמות אלו מציינים שמקור הסיפור על עקירת הכלב הוא בפרס  (ראה Randolph 1905).

אגדות אלו, אודות הדודא והכלב היו נפוצות דיין כדי לכנות את הדודא, בשפות שונות באירופה, בשם "תפוח הכלב" (יוונית  Mala canina  ,הולנדית Hondsappel, צרפתית Pommes de chien, גרמנית Pommes de chien , הונגרית  Ördögalma, איטלקית Mela canina וטורקית Köpek otu). וכן:  צמח הכלב (Köpek otu)  ואשכי הכלב (Köpektaşağı) בטורקית.

נפיחת הכלב - אחד מהשמות הערביים עבור יריקת החמור משמעה "נפיחת הכלב" (פִיסַא אֶלְכַּלְבְּ, فسا الكلب). שם דומה לזה ידוע באוקסיטנית (שפה רומאנית ,המדוברת בדרום צרפת, ספרד ואיטליה)   Pissacan/ Compissacanופירושו "המקום בו הטיל הכלב את מימיו". השם הערבי "נפיחת הכלב" (פַסְוִות אֶלְכַּלְבּ, فسوة الكلب),   ידוע גם עבור מרמר (מרוביון) מצוי, כף אווז האשפות, ירבוז מופשל וקחוון מקופח (בלבנון). כל הצמחים האלו הם צמחי אשפות וצדי דרכים לשם נפנה הכלב לצרכיו (Dafni et al., 2013). בספרדית השם "שתן הכלב" ( Meá de perro) שמור לדודא הרפואי. יש לציין שלמרמר מצוי  (Marrubiium vulgare) יש מספר שמות נוספים  בערבית הקשורים לכלב: חַשִישִִת אֶלְכַּלְבְּ (حشيشة الكلب) עשב הכלב. לְסָאן אֶלְכַּלְבְּ (لسان الكلب)  לשון הכלב וְצַ'רְע אֶלְכַּלְבִּה (ضرع الكلبة)  עטיני הכלבה. אולי קשורים השמות , בנוסף לבית הגידול, בריחו המריר והדוחה של הצמח ומכאן קצרה הדרך אל הכלב.

הכלב בשמות  מדעיים של צמחים - הכלב מופיע בשמות מדעיים של כמה סוגים ומינים ומכאן נגזרו גם שמותם העבריים של אותם צמחים:
לשון הכלב -  (Cynoglossum), כלב, kynos , cyne= לשון =. glōssa
מקור השם בכך שצורת העלים מזכירה לשון של כלב. שם זה מוכר בשפות רבות כולל בערבית  לְסָאן אֶלְכַּלְבְּ (لسان الكلب).
ורד הכלב -( Rosa canina). (כלב canis = , בלטינית) השיכים הקצרים והחדים שעל גבעולי הצמח מזכירים את שיני הכלב.
זנב כלב  -(Cynosaurus), זנב = saurus . התפרחת של כמה מהמינים מזכירה את זנבו השעיר של הכלב.
סם כלב מזרחי - (Trachomitum venetum = Apocynu venetum).  תחילית שמשמעה להרחיק=apo , כלב= cyne.  היוונים השתמשו בצמח להרעלת כלבים ומזיקים שונים ( Dioscorides 4.80).  מכאן גם השם העברי והשם הערבי: קָאתִּל אֶלְ-כַּלְבּ (قاتل الكلب) הורג הכלב.
קנרס סורי ( Cynara syriaca)  -על שום הקוצים החדים שעל התפרחת.   השם היווני הזה נכנס לעברית בתקופת התלמוד:  "עוקצי תאנים וגרוגרות והכלוסים והחרובים הרי אלו מיטמאין ומטמאין ומצטרפין ... עוקץ דלעת טפח עוקץ קונרס טפח רבי אלעזר ברבי צדוק אומר טפחיים הרי אלו מיטמאין ומטמאין ולא מצטרפים ושאר כל העוקצים לא מיטמאין ולא מטמאין" (עוקצין, פ"א מ"ו).

הכלב בשמות לועזיים של צמחים  שאין להם מקבילה בעברית 

יבלית מצויה - (Cynodon dactylon) -   שיניים =   odous, כלב=kyon. ככל הנראה על שום הקשקשים הנוקשים והחדים של קנה השורש Jain 1967:34)). 
טופל אדום- (Cynomorium coccineumm) - כלב =,kyon , אבר המין הזכרי = morion,  על שום מראה תפרחת הצמח.  אחד משמותיו הערביים (זֻוּבְּ אֶלְ אַרְד)  פירושו " אבר האדמה". לפי כך אין להתפלא שבהתאם לתפישה הקדומה של  "ריפוי דומה בדומה"  משמש הצמח בצפון אפריקה כסם אהבה וכמחזק כוח הגברא (Boulus 1983: 80).
חנק מחודד - (Cynanchum acutum) - כלב=  kyon , לחנוק =ancho,  מרמז על היותו רעיל לכלבים  (Stormonth, 1879:11).

הכלב בשמות צמחים  בערבית:
רב רגל פשוט - (Polypodium vulgare)  - נקרא בערבית  בשם אַצְ'רָאְס אֶלְ-כַּלְבְּ (أضراس الكلب) שיני הכלב – מראה העלה המחולק בדומה לשיני כלבים.
חוח עקוד (سنّارية סִינָארְיִה) . במילון השמות צוין שמקור השם הוא " אעג'מי" כלומר לא ערבי. נציע בזאת ששם ערבי זה מקורו בשם היווני לכלב. כנפי הגבעול הקוצניים במיוחד מצדיקים השערה זו.

ספרות:
מועג'ם אל-אסמאא (= מילון השמות או פירושים שונים של שמות.)
https://names.mrkzy.com/girls/_seen/meanings-3682

בן-מתתיהו יוסף (1950). מלחמות היהודים. (תרגום י. שמחוני). מסדה. תל אביב.
דפני, א. וח'טיב ס.ע. (2017). צמחים, שדים ונפלאות. עולם חדש. תל אביב.
הראובני, א. (1930) צמחי רפואות וסגולות אצל הערבים בא”י, הרפואה ד’: 113- 127
- טוביה הרופא. (תס'ז). מעשה טוביה. ונציה.
 - מונטנר, ז' (מהדיר) (תש"ב). רבנו משה בן מימון, סמי המוות והרפואות כנגדם, ירושלים. תש"ב.
 - שטאל, א. (2005). מוצא המלים. דביר. תל אביב.
 - אל-אשבּילי (1995). אלטביב פי עאלם אלנבאת לכל לביב"  (תימוכין הרופא בעולם הצמחים לכל חכם) . الإشبيلي، أبو الخير، كتاب عمدة الطبيب في معرفة النبات لكل لبيب. دار الغرب الإسلامي. بيروت .
Boulos, L., 1983. Medicinal plants of North Africa.  Reference -  Publications. Inc. Algonac. Michigan.
Clutton-Brock J. 2017 Origin of the Dog. Serpell, J. ed., 2017. The -  Domestic Dog. Cambridge University Press. Pp. 8-21.
Hughes, P. and T.P. Hughes 1995. Dictionary of Islam. Asian Educational Services, 1995. Dog.  p. 91.
Dafni, A., Benítezb, G.C., Blanchéc, C., Rammón-Lacad, L., -    Petanidoue, T., Aytaçf, B., Horvatg, M., Luccheseh, F. and Geva-Kleinbergeri, A., 2013. The etymological, ecological, historical and ethnobotanical roots of the vernacular names of Ecballium elaterium (L.) Rich. (Squirting cucumber). J. Ethnobiol. Tradit. Med. Photon, 119, pp.515-537.
 Jain, S.K., 1967. The genus Cynodon Rich. ex Pers. In India. -   Nelumbo, 9:134-151.
Randolph, C. B. (1905) The Mandragora of the Ancients in Folk-Lore -  and Medicine’, Proceedings of the American Academy of Arts and Sciences, Boston, XL, pp. 487–537.
Stormonth, J.  1879 A manual of Scientific Terms. Maclachlan and -  Stewart, Edinburgh.

 

גינון חסכוני במים  

israelbiz- בניית אתרים