להבנת מושגי היסוד בטחבים ומחזור חייהם מומלץ לקרוא את ה"מבוא לסיסטמטיקה של טחבים"
אוקסירינכיום פָּתוּל הוא טחב-עלים פלאורוקרפי (pleurocarpous, טחב שבו מתפתחים המנבגים על ענף צדדי של הגמטופיט ולא בראש הגבעול), המשתייך למשפחת Brachytheciaceae. הגמטופיט בינוני בגודלו, ירוק-צהבהב, יוצר שטיחים דלילים. הגבעולים זוחלים, לעתים גם מתחת לפני הקרקע ואז הם חסרי עלים ודמויי-שלוחות. הענפים זקופים, קצרים. העלים מפושקים בטחב הלח. הטרפים ביצניים, מוארכים, אורכם 1.5-1 מילימטרים, מתחדדים, שוליהם פרושים, משוננים לכל אורכם. לעתים עלי הגבעול רחבים מעט יותר בחלקם התחתון מעלי הענפים. בחלק מהעלים קצה הטרף מעוקל בחצי פיתול - סימן היכר ייחודי למין (מכאן שמו העברי של המין, שאינו רשמי). עורק האמצע נמשך עד לרבע העליון של הטרף. תאי בסיס הטרף מלבניים-מעויינים, תאי שאר רקמת הטרף מלבניים-צרים. אברי המין, הארכוגניה הנקביות והאנתרידיה הזכריים, ערוכים על פרטים נפרדים, באופן מעין "דו-ביתי" (dioicous). המנבג סטגוקרפי (stegocarpous, מיוונית: stego - "גג", "מכסה", carpos - "פרי"), נפתח במכסה לשם שחרור הנבגים. הזיף (seta) זקוף, גובהו עד 2.5 סנטימטרים, מחוספס, אדום-חום, נושא קופסית מנבג (capsule) ביצנית-סגלגלה, בלתי-סימטרית, קשותה קמעא, מוארכת, נוטה מטה עד אופקית. מכסה המנבג (operculum) דמוי-מקור ארוך ודק. פי-המנבג (peristome) חרוטי, כפול-טבעות שיניים (diplolepidous) - בטבעת החיצונית (exostome) ערוכות 16 שיניים והטבעת הפנימית (endostome), עשויה קרום-בסיס (basal membrane), מחולק ל-16 מקטעים ריסניים דמויי-שיניים, הערוכות בין שיני האקזוסטום. הפריסטום נפתח בתנאי יובש (xerocastique) ואז מופצים הנבגים ברוח ובמים.
אוקסירינכיום פתול נדיר בישראל, גדל בעמק החולה, על סלעים החשופים לנתזי מים ועל קרקע לחה בגדות פלגים. תפוצתו העולמית משתרעת בצפון-מזרח ודרום-מערב אסיה, אגן הים-התיכון ואירופה.
בפלורה פלסטינה מופיע המין אוקסירינכיום פתול כשייך לסוג Eurhynchium. בשנים האחרונות נעשתה רוויזיה מבוססת מחקרים פילוגנטיים-מולקולריים במשפחת Brachytheciaceae על-ידי צמד חוקרים, הבריולוג (חוקר הטחבים) הרוסי איגנטוב (Mikhail Stanislavovich Ignatov, 1956) והבוטנאית הפינית הוטונן (Sanna Marjukka Huttunen, 1973)1. רביזיה זו הראתה כי הסוג Eurhynchium במובנו הרחב (senso lato) הוא רב-שושלתי (פוליפילטי) וכי הסוג אוקסירינכיום מהווה קבוצה נבדלת ולפיכך הופרד ומקובל כיום כסוג בפני עצמו [הסוג הוצע כבר בתחילת המאה ה-20 על-ידי הבריולוג הגרמני וורנשטורף (Carl Friedrich Warnstorf, 1837-1921)]. הסוג אוקסירינכיום נבדל מהסוג Eurhynchium בכך שזיף המנבג במיני הסוג אוקסירינכיום מחוספס ובמיני ה-Eurhynchium הוא חלק ובכך שבמיני הסוג אוקסירינכיום העלים נוטים להיות ערוכים במישור אחד (subcomplanate), אם כי במין אוקסירינכיום פתול תכונה זו כמעט שאינה ניכרת.
אוקסירינכיום פתול תואר לראשונה בשנת 1806, כשייך לסוג Hypnum , על-ידי הבריולוג הגרמני רומנוס הדוויג (Romanus Adolf Hedwig, 1772-1806), בנו של הרופא והבוטנאי יוהאן הדוויג (Johann Hedwig, 1730-1799), הנחשב לאבי חקר הטחבים (בריולוגיה). בשנת 1915 שייך הבוטנאי הגרמני רול (Julius Röll, 1846-1928) את המין לסוג אוקסירינכיום. שם הסוג, Oxyrrhynchium, מיוונית: oxys - "חד", Rhynchos - "אף", מאזכר את צורת מכסה המנבג בסוג, שהינו דמוי מקור ארוך. שמו המדעי של המין, schleicheri, לכבודו של הבוטנאי השווייצרי ממוצא גרמני, שלייכר (Johann Christoph Schleicher, 1768-1834).
בסוג אוקסירינכיום 38 מינים. בישראל נאספו 3 מינים המשוייכים כיום לסוג אוקסירינכיום (ראו פירוט בערך אמקור הנחלים), כולם נדירים.
כתב: דרור מלמד
1Ignatov, M.S. & Huttunen, S. (2002). Brachytheciaceae (Bryophyta) - a family of sibling genera. Arctoa 11: 259-260