ארכובית צפופה

הדפסה
  Polygonum argyrocoleon שם מדעי
  Silversheath knotweed Common name
ארכוביתיים
Polygonaceae
משפחה
מאוחה מס' עלי כותרת
פשוט צורת העלה
תמים שפת העלה
אחר בית גידול
עגול צורת הגבעול
חד-שנתי צורת חיים
גולן, חרמון, גליל, עמק ירדן עליון, עמקים, גלבוע, כרמל, הרי שומרון, מדבר שומרון, הרי יהודה, מדבר יהודה ובקעת ים המלח, שרון, שפלה, נגב צפוני, נגב והרי אילת, ערבה, בקעת הירדן, תפוצה בארץ
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
עונת הפריחה

דווח לנו

ארכובית צפופה
צילום: © איתן שפירא   עין מלקוח, 28-6-10
© כל הזכויות שמורות לצלמים ולאתר צמח השדה.

תמונות נוספות:

מידע נוסף

ארכובית צפופה (בשמה הקודם ארכובית רבת פרחים) היא צמח חד-שנתי גבוה המגיע לגובה של 1 מ'. ענפיו שבטים ארוכים, ירוקים, דקים זקופים וצפופים שאינם חלקים, מצוידים בחריצי אורך בהם שקועות הפיוניות (טיפוס רותמי). הפרקים קצרים והמפרקים מורחבים. שני עלי לוואי קרומיים שהתאחו לנדן -הקרוי שופר, עוטפים את המפרק. העלים פשוטים אורכם 8-4 מ"מ, חלקים, מסורגים, יושבים על הגבעול כשבסיסם נתון בשופר. ראשם מעוגל במרכזו קצה העלה מחודד. עלי בסיס הצמח גדולים יותר מהעלים המלווים את קבוצות הפרחים.
מהניצנים במפרקי הגבעול מתפתחים ענפי משנה נושאי פרחים המסודרים בקבוצות של 9-5, הנתונים בשופר ונפתחים בהדרגה. הפרח דו –מיני קטן, קוטרו כ- 3 מ"מ צבעו ורוד לבן בעל עטיף כפול. הגביע בן 5-4 אונות מאורכות וצרות צבעו ירקרק, אורך עלה הגביע 1.5-2 מ"מ. כאשר הפרח נפתח עלי הגביע תומכים את הכותרת עד שליש מאורכה. אונות הגביע לא מתפשקות ולא נושרות. עלי הכותרת 5-4 שווים באורכם. צבע אונות הכותרת במצב של פקע ורוד כהה. כאשר הפרח מנפתח משתנה הגוון לוורוד בהיר עד לבן ובמרכז העלה כתם אורך ירקרק. אבקנים 8-5 מסודרים בשני דורים. גובהם אינו עולה על מחצית מאורך אונות הכותרת. הזירים בהירים, המאבקים צהובים מלאי אבקה. השחלה עילית המכילה ביצית אחת. עמוד העלי נמוך מגובה האבקנים מפוצל בראשו ל 3-2 צלקות. האבקת הפרחים נעשית ע"י חרקים כמו זבובים ודבורים קטנות, אך האבקה עצמית שכיחה במיני הארכובית. הפרי אגוזית בת 3 מקצועות בולטות, צבעה חום מכילה זרע אחד.
ארכובית צפופה היא צמח אירנו- טורני שמקורו באזור הממוזג של חצי הכדור הצפוני, משם התפשט לחלקים נרחבים בעולם. בארץ, הצמח נפוץ בעיקר בבקעת כנרות, בקעת בית שאן, ערבות הירדן, והערבה, באזורים אחרים הוא מצוי פחות עד נדיר. גדל בשולי שדות מעובדים, בבתי גידול מופרעים ובשולי מאגרי מים. הצמח סתגלן גדל בקרקעות חרסיתיות וקרקעות גירניות, וגם מלוחות, עניות בחומרי הזנה. הוא עומד בתחרות עם מינים הגדלים בצפיפות בסביבתו.
הסוג ארכובית הוא הגדול במשפחתו ומינים רבים מוכרים ומשמשים כצמחי מרפא מסורתיים. אך אין אזכור ברור למין זה. במצרים העתיקה השתמשו באבקה שהוכנה מגריסת חלקי צמח יבשים של ארכובית שבטבטית כנגד הכשות נחשים. השימוש הורחב בימי הביניים, בה אבקה מהצמח שימשה כתרופה נגד סכרת, כיווץ רקמות, עצירת שטפי דם גרימת הפלות וכנגד אבעבועות שחורות. גם כיום הצמח בשימוש אצל הערבים. תמיסה של מים מורתחים עם חלקי הצמח משמשת להקלת כאבי שיניים, עצירת דימומים, הרעלות קיבה וכאבי בטן, בעיות בלב, ופציעות- עליהן מורחים משחה שהיא תערובת אבקת הצמח ושמן זית. בארכובית שבטבטית, ובארכובית הציפורים נמצאו חומרים פעילים המורידים את לחץ הדם ומרחיבים את העורקים. כן נמצאה חומצה סליצילית, שהיא מרכיב חשוב של האספירין. יתכן שהפעילות הרפואית בעיקרה, קשורה להימצאות חומר זה.
ארכובית צפופה גדלה ברוב אזורי הארץ: חרמון גולן, חוף כרמל, שרון, פלשת גליל עליון ותחתון, עמק יזרעאל כרמל שפלה הרי יהודה צפון ומערב הנגב בקעת כנרות ובקעת באר שבע, מדבר יהודה, בקעת ים המלח וערבות הירדן לצמח תפוצה עולמית נרחבת, סיביר, מערב סין מרכז אסיה והמזרח התיכון, הוא התאזרח גם בחלקים בארצות הברית (בדרום מערב ארה"ב, ובצפון מערב מקסיקו), ובאוסטרליה.
כתבה: ערגה אלוני

 

בסוג ארכובית (המחולק כיום לשני סוגים, ראה להלן) כ-250 מינים מוסכמים ומינים רבים מסופקים. בישראל נאספו 18 מינים, המחולקים לשתי קבוצות עיקריות: 5 מינים שבהם הפרחים ערוכים בתפרחת דמוית שיבולת צפופה והם רב-שנתיים מינים אלה נמנים כיום עם הסוג Persicaria, אך שם הסוג העברי נשמר והוא עודנו "ארכובית" ו-13 מינים שבהם הפרחים בודדים או בקבוצות בחיקי עלים, בהם מינים חד-שנתיים ורב-שנתיים, אלו הם בני הסוג Polygonum.
כתב: דרור מלמד


מקורות מידע

הצמח במקורות

צורת עלי הלוואי, הדומה לשופר, הזכירה לאבותינו את האבוב שבו ניגנו בבית-המקדש: "אבוב היה בבית המקדש. חלק היה, דק היה של קנה היה" (ערכין י').
במשנה הוא מופיע גם "כאבוב רועה": "אין אוכלין איזוב-יון בשבת לפי שאינו מאכל בריאים. אבל אוכל הוא את יועזר ושותה אבוב-רועה" (שבת י"ד, ג'). הגמרא גם מפרשת " חוטרא דרעיא" (חוטר הרועה) כך : "ענף שגדל יחידי שאין לו ענפים אילך ואילך" (הכוונה לעלים).
אוריה פלדמן וברוך צ'יזיק מזהים את אבוב הרועים עם הארכובית השבטבטית. לברוך צ'יזיק יש גרסה משלו למונח אבוב: "פקעי הגבעול גדלים ומבקיעים להם דרך בתוך הנדן הקרומי, נשארת אחרונה קיימת בצורת צינור מנוקב, ומכאן כנראה השם העברי 'אבוב של קלאין' (כלים פרק ב', ג')". אבוב של קלאין הוא כלי מלא נקבים לקליית שיבולים, גרעינים וכד'.
בפי הערבים הוא מכונה בשם "עצת אל ראעי", שפירושו מקל הרועים,מה שמראה על זיקה לשמו הקדום.
בפי הרמב"ם הוא נקרא מטה הרועה.

פולקלור ורפואה עממית
כבר בימי אבותינו, ובהמשך, בימי הביניים, היה בשימוש לצורכי ריפוי:
הגמרא מפרשת "ושותה אבוב-רועה - אבוב שהרועה נותן עליו מים ושותהו. והוא טוב למי שנזוק על ששתה מים מגולים והוא סגולה לבני מעיים" (שבת י"ד, ג').
הרמב"ם מונה אותו "בין הסמים הקרים והרטובים בשלישית; ויש בו הרתעה למורסות החמות ומפסיק הדם"
לפי דיאוסקורידס , הרופא היווני שחי מהמאה הראשונה לפסה"נ, היו משתמשים לפנים במיץ הגבעולים והעלים לרפואה נגד עצירת שתן ומחלות אחרות.
כיום ישנן תרופות רבות המיוצרות מארכובית זו ואחרות המשמשות לריכוך העור.
במישרה של הצמח השתמשו גם נגד הכשת נחשים ארסיים. הרמב"ם מונה אותו "בין הסמים הקרים והרטובים בשלישית; ויש בו הרתעה למורסות החמות ומפסיק הדם" (מרגיע את חומרת הדלקות). בימי הביניים שימשה אבקה שנעשתה משורשי הצמח כתרופה נגד אבעבועות שחורות, לריפוי סכרת, לכיווץ רקמות, לעצירת שטפי דם ולגרימת הפלות מלאכותיות.

מעניין שגם הפלחים משתמשים במשרה הצמח נגד אבנים בכליות. יהודי תימן מכנים את הארכובית בשם ע'תרוב. העלים הכתושים ניתנים לאכילה נגד הרעלה, שגרמה שתיית מי באר, שהסתבר כי גם נחש שתה מהם והרעילם. כמו כן עלים כתושים משמשים לריפוי פנימי נגד כאבי בטן. לריפוי חיצוני משתמשים בעלים כתושים לריפוי פצעים וגרב.

ברפואה המודרנית גילו, שהחומרים הפעילים בצמח משמשים כסם מכווץ. לעצירת דימומים מרתיחים 0.6 גרם אבקת שורשים בתוך חצי ליטר מים ומניחים על הפצע. תה או מרתח מעלי הארכובית משמשים כחומר יעיל לגרגור נגד פצעים בפה, ונגד דלקת גרון ושקדים. העלים הטריים נלעסים לחיזוק הלסתות ולייצוב שיניים נעות.
 מתוך ילקוט הצמחים לנסים קריספיל


 
גינון חסכוני בצמחי בר  

israelbiz- בניית אתרים