ארכובית שבטבטית היא עשב רב-שנתי או בן-שיח שכיח ונפוץ, המתהדר בשני שיאים: הוא גדל בכל אזורי הארץ כולם, והוא פורח בכל חודשי השנה. הצמח שרוע על פני הקרקע, קוטרו יכול להגיע עד 80 ס"מ. למרבה הבלבול יש פרטים רבים שלא מתאימים לתיאור של "צמח שרוע", והם גדלים זקופים או אלכסוניים. הגבעולים חלקים, דקים וארוכים, צבעם ירוק כהה, והם נוטלים חלק ניכר בפוטוסינתזה, כי העלים קטנים, עיתים אף נושרים כליל בקיץ. העלים מסורגים, יושבים על הגבעול, תמימים, אורכם 2–4 מ"מ. צורתם אליפסית, קצה העלה מחודד, העורקים ניכרים בצידו התחתון. בחורף גדלים עלים גדולים יותר ובקיץ העלים קטנים או חסרים. הגבעול עטוף במפרקיו בעלי-לואי מאוחים לצינור קרומי חום המכונה שופרית.
ארכובית שבטבטית פורחת במשך כל השנה! הפרחים דו-מיניים, צבעם לבן או ורוד. התפרחת דמוית שיבולת בת 1–3 פרחים. עטיף הפרח פשוט, אורכו עד 3 מ"מ. אונות הכותרת שוות בגודלן. מספר האבקנים 8. השחלה עילית ובה ביצית אחת. הפרח מואבק על-ידי זבובים ודבורים זעירות, וגם על-ידי דבורי-דבש, שהוא עבורן ועבור מגדליהן תרומה חשובה לייצור הדבש בקיץ. הפרי אגוזית.
ארכובית שבטבטית שכיחה מאוד בארץ, והיא אולי אחד הצמחים המעטים שנצפו בכל אחד מאזורי הארץ. היא גדלה כעשב-רע בגינות, בצידי דרכים, בשדות בור, בשולי שדות, במעזבות ובואדיות במדבר. תפוצתה העולמית משתרעת בארצות שלמזרחו של הים התיכון ובמזרח התיכון.
ברפואה העממית משתמשים בצמח בשימושים אחדים: עלים יבשים כתושים ומעורבים בשמן זית יוצרים משחה המומלצת למריחה על עור קשה ומבוקע, ועל פצעים בשפתיים. מרתח מעלי הצמח טוב לבעיות עיכול שונות, כאב-בטן, שלשול, צרבת והרעלת קיבה. כמו כן הוא נחשב יעיל נגד כאב-שינים ובעיות בחניכיים.
השם ארכובית, ובלועזית "רב-ברך", מציין את המפרקים (ברכיים) הבולטים בגבעול: בכל מפרק צומחים עלי-לוואי קרומיים, המאוחים לנדן קרומי בדמות שופר, והם מקיפים את המפרק ומדגישים אותו. מינים אחדים שימשו ברפואה העממית לצרכים שונים, בעיקר נגד פגעים בדרכי העיכול – מהשיניים ועד למעיים. מבחינים בסוג בין 2 קבוצות של מינים: קבוצה של בתי-גידול לחים וקבוצה של בתי-גידול יבשים. ארכובית שבטבטית שייכת לקבוצת המינים הגדלים בבתי גידול יבשים.
כתבו ערגה אלוני ומייק לבנה
הסוג ארכובית (המתחלק כיום לשני סוגים, ראה להלן) כ-250 מינים מוסכמים ומינים רבים מסופקים. בישראל נאספו 18 מינים, המחולקים לשתי קבוצות עיקריות: 5 מינים שבהם הפרחים ערוכים בתפרחת דמוית שיבולת צפופה והם רב-שנתיים (מינים אלה נמנים כיום עם הסוג Persicaria, אך שם הסוג העברי נשמר והוא עודנו "ארכובית") ו-13 מינים שבהם הפרחים בודדים או בקבוצות בחיקי עלים, בהם מינים חד-שנתיים ורב-שנתיים (אלו הם בני הסוג Polygonum).
כתב: דרור מלמד
חידות בחרוזים - מיכאל דשא
צְנוּעָה, שְׁפָלָה וּמִשְתָּרַעַת
עַל יַד גְּדֵרוֹת וֻבְצִדֵי דְּרָכִים
כָּל אִישׁ עוֹבֵר מִבְּלִי לָדַעַת
כִּי לִי הֲמוֹן הֲמוֹן פְּרָחִים
