לוענית מצויה

צמח צנוע, רק במבט מקרוב מתגלה חינם של הפרחים. בן-שיח מסועף אך לא סבוך. גובהו 40 ס"מ. הענפים מצולעים. העלים גזורים לאונות דקות, שפתן משוננת. העלים העליונים מסורגים. בראש הגבעולים נישאות תפרחות גליליות, ואלה מסתעפות באורח דו-קרני.
פורח במרס–אפריל, בחרמון במאי–יוני. הפרח קטן (6–7 מ"מ), אך צבעו בורדו כהה מרשים, וגם צורתו מיוחדת: הוא דו-שפתני, צינורו כדורי ונפוח ככד, שפתיו קטנות וגלולות אחורה. האבקנים והעלי בולטים מן הפרח, תחילה העלי ואחריו האבקנים, וכך נמנעת האבקה עצמית. האבקנים יושבים על צינור הכותרת, ובבסיס השפה העליונה יושב קשקש לבן (סטמינוד, שהוא במקורו אבקן שהתנוון). קשקש זה יעזור לנו להבחין: אם הוא גדול (2 מ"מ ויותר) ורוחבו גדול מאורכו – סימן ללוענית מצויה. ואם אורכו גדול מרוחבו הרי זה מין אחר – לוענית מפושקת. הצוף מצטבר בצינור הכותרת ואינו מוגן, כך שלא רק דבורים אלא אף צרעות יכולות ליהנות ממנו ולהימנות עם מאביקיו.
גדל בצידי דרכים, במעזבות ובבתה בכל חלקי הארץ. במיוחד בחבל הימתיכוני, אך גם במדבר מצד אחד ובמרומי החרמון מצד שני. במיוחד מחבב הוא קרקעות בזלת בגולן, ואולי כאן ביתו הראשוני.
בסוג 300 מינים, בארץ 10.

כתב מייק לבנה