הפרי מפוחית פחוסה, מוארכת, מצטררת, מסתיימת במקור, שהוא למעשה עמוד-העלי, אורכו עד כרבע מגוף הפרי. המפוחית מכילה זרעים רבים, מצולעים, חומים, מגובששים.
בר-דרבן הסירה נדיר מאוד בישראל ולאחר שלא נצפה שנים רבות, נמצאה אוכלוסיה שלו באביב 2020 במזרח גוש-עציון, על-ידי פרופ' אבי-שמידע, אהד בנימיני ועפרה פרידמן. בית גידולו ערבות הרריות, בהר הנגב, הרי יהודה והחרמון. תפוצתו העולמית מוגבלת לטורקיה, סוריה, לבנון, ירדן וישראל.
בר-דרבן הסירה תואר בשנת 1913 ע"י הבוטנאי האוסטרי שרדינגר (Rudolf Joseph Carl Schrödinger, 1857-1919). למעשה, תואר המין לראשונה בשנת 1849, על-ידי חוקר צמחיית המזרח התיכון, הבוטנאי השוויצרי בואסייה (Pierre Edmond Boissier, 1810-1885), ששייכו לסוג דורבנית. שם הסוג המדעי, Consolida, מלטינית: "להקשיח", הינו שם עתיק יומין לצמח לא ידוע, שאומץ על-ידי הבוטנאי השוויצרי דה קנדול (Augustin Pyramus de Candolle, 1778-1841), שתיאר בשנת 1817 את הקבוצה כסקציה בסוג דרבנית (Delphinium sect. Consolida). בשנת 1822 העלה הרוקח והבוטנאי הבריטי גריי (Samuel Frederick Gray, 1766-1828) את הקבוצה לדרגת סוג עצמאי - בר-דרבן (Consolida). שמו המדעי של המין, scelroclada, מיוונית: skleros - "אשון", "קשיח", klados - "גבעול", לאמור "אשון-גבעולים".
שמו העברי של הסוג, בר-דרבן, מאזכר את הדרבן המאפיין את מיני הסוג, נזכר לראשונה בכרך הראשון של ה"פלורה פלסטינה", אותו ערך פרופ' מיכאל זהרי בשנת 1966. לפני כן, נכלל המין, שנמצא באדום ובמואב, אך לא בתחומי ישראל, במהדורה השניה של המגדיר לצמחי ארץ-ישראל, מאת א. איג, מ. זהרי ונ. פינברון, שראתה אור בשנת תשי"ג (1953), כשהוא משוייך לסוג דורבנית. שם נכתב כי "הדורבן עשוי בדמות סירה וקצהו מגולל", מכאן שם המין העברי. השם בַּר-דָּרְבַּן הַסִּירָה נכלל ברשימת שמות צמחי ארץ ישראל, שאושרה במליאת האקדמיה ללשון העברית בשנת תשס"ג (2003).
בסוג בר-דרבן יותר מ-50 מינים, בישראל נאספו 5 מינים, רובם נדירים ונחשבים צמחים אדומים, הנמצאים בסכנת הכחדה.
בר-דרבן הסירה נדיר מאוד בישראל ולאחר שלא נצפה שנים רבות, נמצאה אוכלוסיה שלו באביב 2020 במזרח גוש-עציון, על-ידי פרופ' אבי-שמידע, אהד בנימיני ועפרה פרידמן. בית גידולו ערבות הרריות, בהר הנגב, הרי יהודה והחרמון. תפוצתו העולמית מוגבלת לטורקיה, סוריה, לבנון, ירדן וישראל.
בר-דרבן הסירה תואר בשנת 1913 ע"י הבוטנאי האוסטרי שרדינגר (Rudolf Joseph Carl Schrödinger, 1857-1919). למעשה, תואר המין לראשונה בשנת 1849, על-ידי חוקר צמחיית המזרח התיכון, הבוטנאי השוויצרי בואסייה (Pierre Edmond Boissier, 1810-1885), ששייכו לסוג דורבנית. שם הסוג המדעי, Consolida, מלטינית: "להקשיח", הינו שם עתיק יומין לצמח לא ידוע, שאומץ על-ידי הבוטנאי השוויצרי דה קנדול (Augustin Pyramus de Candolle, 1778-1841), שתיאר בשנת 1817 את הקבוצה כסקציה בסוג דרבנית (Delphinium sect. Consolida). בשנת 1822 העלה הרוקח והבוטנאי הבריטי גריי (Samuel Frederick Gray, 1766-1828) את הקבוצה לדרגת סוג עצמאי - בר-דרבן (Consolida). שמו המדעי של המין, scelroclada, מיוונית: skleros - "אשון", "קשיח", klados - "גבעול", לאמור "אשון-גבעולים".
שמו העברי של הסוג, בר-דרבן, מאזכר את הדרבן המאפיין את מיני הסוג, נזכר לראשונה בכרך הראשון של ה"פלורה פלסטינה", אותו ערך פרופ' מיכאל זהרי בשנת 1966. לפני כן, נכלל המין, שנמצא באדום ובמואב, אך לא בתחומי ישראל, במהדורה השניה של המגדיר לצמחי ארץ-ישראל, מאת א. איג, מ. זהרי ונ. פינברון, שראתה אור בשנת תשי"ג (1953), כשהוא משוייך לסוג דורבנית. שם נכתב כי "הדורבן עשוי בדמות סירה וקצהו מגולל", מכאן שם המין העברי. השם בַּר-דָּרְבַּן הַסִּירָה נכלל ברשימת שמות צמחי ארץ ישראל, שאושרה במליאת האקדמיה ללשון העברית בשנת תשס"ג (2003).
בסוג בר-דרבן יותר מ-50 מינים, בישראל נאספו 5 מינים, רובם נדירים ונחשבים צמחים אדומים, הנמצאים בסכנת הכחדה.
(1) De-yuan, H. 1986. Biosystematic Observation on 5 Species of Consolida (Rannnculaceae). J Integr Plant Biol, 28(1), Online
כתב: דרור מלמד