צפורן נקוד

ציפורן נקוד הוא מין רב-שנתי שכיח, הכולל טיפוסים וצורות שונות הן מבחינת הצורה והן מבחינת בית-הגידול.
ציפורן נקוד פורח זמן ממושך, כחצי שנה, מאפריל עד אוקטובר. הכותרת צבעה ורוד עז או חיוור עד לבן, והיא מנומרת בנקודות, כתמים וקוים ארגמניים, או לעיתים בלתי מנוקדת כלל. טרפי עלי הכותרת משוננים בראשם בשיניים קצרות (אורכן קטן מרוחבן) ושעירים בבסיסם. זירי האבקנים לבנים בתחתיתם, נעשים בהדרגה סגולים לקראת ראשם. צבע המאבקים סגול כהה. הגביע מכוסה בגבשושיות קטנות צפופות.
ציפורן נקוד גדל בבתה ימתיכונית ובערבה ובמדבר. הוא נפוץ ברוב אזורי הארץ, מדרום הנגב ועד לחרמון. תפוצתו העולמית משתרעת בארצות שלמזרחו של הים התיכון.
בסוג ציפורן 300 מינים, בארץ 8. מהם שתורבתו בידי אדם ונוצרו מהם 2,000 זנים, שמגדלים אותם לנוי ובעיקר לקטיף. בפרח 5 עלי כותרת, כל אחד מהם נחלק בצורה ברורה לחלק תחתון צר (הנקרא ציפורן, ועל שמו נקרא הסוג), ולחלק עליון רחב, הנקרא טרף. 5 עלי הגביע מעורקים, מאוחים לצינור, המחזיק את ציפורני עלי הכותרת, בסיס הגביע עטוף בחפים קשקשיים. 10 אבקנים. 2 עמודי עלי. הפרח מדיף ריח נעים ומפריש צוף מבסיסי האבקנים, הנאגר בבסיס הפרח. הוא מואבק על ידי פרפרים. הפרי של מינים אחדים ריחני, משמש כתבלין.
כתב מייק לבנה

מוסיף מידע אמוץ דפני 
השם המדעי של הסוג Dianthus, פירושו "הפרח האלוהי". המין שלנו צנוע מאוד וחיוור, אך קיימים מינים יפהפיים, גדולי כותרת וצבעוניים להפליא שהקנו לו את שמו המדעי. מהציפורן הנקוד פותחו זנים גננים יפי פרחים ובעלי כותרות מצוירות להפליא! חלקם צמחי כרים, המבוקשים במסלעות ובגנים אלפיניים.
הציפורן הנקוד מצטיין בנקודות כהות בצבע ורוד-סגול עז על רקע ורוד בהיר, ופסים כהים המובילים למרכז הפרח. סימני דרך אלו נחשבים כדרכי צוף המורים לחרק המבקר את השביל הרצוי אל צוף החבוי במעמקי הפרח. הנקודות נחשבות כמעודדות נחיתה על הכותרת והפסים מכוונים אל מרכז הפרח. לעתים אין נקודות בכלל ולכן יש החולקים על תפקידם בעידוד הנחיתה על הפרח במין זה. פרפרים ארוכי חדק נצפו כמבקרים בפרחים. על הצד העליון של כותרת נמצאות שערות ארוכות ודלילות הפרושות לכיוונים שונים שתפקידן אינו ברור. לו הייתה להן חשיבות בהגבלת גנבי צוף (בעיקר נמלים) ובחסימת דרכם אל מרכז הפרח, היינו מצפים לשערות יותר צפופות והדוקות.
הבדווים בנגב נהגו לשים גבעול דק של הצמח בחורים שנוקבו, לצורך ענידת עגילים או נזם עד להחלמת הפצע. ברפואה העממית משמש הצמח לטיפול בדלקות פה, כאבי שיניים, כנגד חיידקים ואפילו לחיזוק השיער. עד כה לא נמצאו בצמח חומרים פעילים העשויים להצדיק את השימושים הנפוצים האלה.
מתוך:
אמוץ דפני ונעם עביצל "מכותרת ועד צמרת"- 200 מלים על 200 צמחים, הוצאת פרדס. חיפה