טחובית מתפתלת

להבנת מושגי היסוד בטחבים ומחזור חייהם מומלץ לקרוא את ה"מבוא לסיסטמטיקה של טחבים"

בשנים האחרונות נעשו שינויים בטקסונומיה של משפחת הטחוביתיים (Bryaceae) ומינים אחדים שהיו משוייכים לסוג טחובית (Bryum) משוייכים כיום על-ידי חלק מהחוקרים וברשימות הטקסונומיות המובילות לסוגים אחרים. אחד הסוגים החדשים, Rosulabryum (רוסולבריום), תואר בשנת 1996 ע"י החוקר האמריקני ספנס (-John Reed Spence, 1956), מדען משמורת גלן קניון, המשתרעת על פני אזורים נרחבים ביוטה ובאריזונה שבארה"ב. סוג זה ניכר בעלים הערוכים בבסיס הגבעול כשושנת (מכאן שם הסוג, מלטינית: rosula - "שושנת", bryum - שימור השם טחובית, ראו מטה על מקורו). מבין מיני הטחובית הנכללים ב"פלורה פלסטינה", 4 מינים משוייכים כיום לסוג רוסולבריום:  B. donianum, B. canariense, B. capillare, B. torquescens. המינים B. donianum  ו-B. capillare משוייכים לעתים גם לסוג Ptychostomum. כמו כן, צמד החוקרים השוודים פדרסן והדנאס (Niklas Pedersen & Lars Hedenas), במאמר משנת  2005 (The Bryologist 108: 123-128), משייכים את המינים B. donianum ו-B. capillare לסוג נפרד אחר: Plagiobryum, בהתבסס על מחקרים מולקולאריים-פילוגנטיים. כאן בחרנו להיצמד לשיוך המדעי על פי המיון של ספנס, כמופיע גם בפלורה של צפון אמריקה, אך לא לשנות את שמו העברי של הסוג במינים אלה ולהותירם בשם טחובית.

טחובית מתפתלת היא טחב-עלים אקרוקרפי (acrocarpous, טחב שבו מתפתחים המנבגים בקצה גבעולי הגמטופיט), המשתייך למשפחת הטחוביתיים (Bryaceae). זהו טחב קטן-בינוני, גובהו עד 2 ס"מ, גדל בכריות משייות, לעתים-קרובות בחברת מיני טחבים אחרים, ירוק-בהיר עד ירוק-כהה, מאדים בבסיסו. השורשים הדמויים (ריזואידים) חומים-אדומים, נושאים גופיפי ריבוי וגטטיביים (gemae) כדוריים זעירים. העלים מסודרים במעין שושנת בבסיס הגבעול. הטרפים דמויי-ביצה הפוכה, או דמויי-מרית, רוחבם המירבי הוא מעל אמצע העלה, מצטררים ומסתיימים בחוד פתאומי ניכר, לעתים דמוי-מלען, המסתלסל מעט בהתייבש העלה. עורק האמצע מתמשך אל מעבר לקצה העלה, אל החוד. כשהם יבשים, מתפתלים העלים סביב הגבעול, מכאן שם המין (שם המין העברי אינו רשמי והוא תרגומו של שם המין המדעי, torquescens, מלטינית: "מסובב", "מפותל"). בטחב הלח נפרשים העלים ומתפשקים. אברי המין, הארכוגניה הנקביים והאנתרידיה הזכריים, ערוכים על אותו פרט (מערך מעין "חד-ביתי" כזה בטחבים נקרא: autoicous), בצברים מעורבים (synoicous). המנבגים סטגוקרפיים (stegocarpous, מיוונית: stego  - "גג", "מכסה", carpos - "פרי"), נפתחים במכסה וכך מתאפשר שחרור הנבגים. קופסית המנבג גלילית-צרה, מוארכת, אינה מוצרת מתחת לפי-המנבג, נישאת על זיף זקוף, תלויה-נוטה מטה, צבעה צהבהב-חום עד אדום כהה. בהבשילה ובהתייבשה, ניתן לעתים להבחין במעין "צואר" מקומט בשליש התחתון של הקופסית. מכסה המנבג (operculum) כיפתי, בקצהו פטמה. פי-המנבג (peristome) מפותח, עשוי 2 טבעות שיניים (exostome חיצוני ו-endostome פנימי),  שיני האקסוסטום ניכרות בפי-המנבג, לאחר נשירת המכסה. במנבגים צעירים ניתן להבחין במצנפת (calyptra) דמויית-מקור דק וארוך, טרם נשירתה. המצנפת ההפלואידית היא שארית מרקמת הארכגון, המכילה את תא הביצה. זיף המנבג הדיפלואידי מבקע את רקמת הארכגון ונושא אותה בקצהו, תוך התפתחותו, עד לנשירתה.
טחובית מתפתלת צומחת משלהי הסתיו (נובמבר) ועד לאביב (מרץ-אפריל). מנבגים בשלים ניתן למצוא בסוף החורף ובתחילת האביב (בחודשים פברואר-מרץ).
טחובית מתפתלת נפוצה מאוד בישראל. היא גדלה בדרך-כלל על קרקעות חוליות, לעתים על קרקעות סידניות שונות, יש והיא גדלה על כתלים וסלעים, ברוב גלילות הארץ, מן הנגב המרכזי ועד לחרמון. תפוצתה העולמית קוסמופוליטית.
טחובית מתפתלת דומה מאוד לטחובית נימית (Rosulabryum capillare), הגדלה לעתים בבתי גידול דומים (אם כי היא אינה מבכרת קרקעות חוליות ומעדיפה קרקעות בזלתיות), הנבדלת ממנה בכך שבטחובית נימית אברי המין מצויים על פרטים נפרדים (מערך מעין "דו-ביתי", dioicous) וכן בכמה סימנים מיקרוסקופיים נוספים. יש הרואים בהימצאות זיף ניכר בקצה העלים של טחובית נימית סימן מבדיל, אך ככל הנראה אין זה סימן מספק.
המין טחובית מתפתלת תואר בשנת 1839, על-ידי צמד הבריולוגים (חוקרי הטחבים), הגרמני ברוך (Philipp Bruch, 1781-1847) והצרפתי שימפר (Wilhelm Philippe Schimper, 1808 -1880). כאמור, בשנת 1996 שייך ספנס את המין לסוג Rosullabryum.
שמו העברי של הסוג נטבע ע"י חלוץ חקר הטחבים בישראל, פליקס בילבסקי (1902-1979), שעלה לישראל מגרמניה בשנות ה-30 של המאה הקודמת. לצד עבודתו כרוקח, עסק רבות באיסוף וחקר הטחבים וספרו "מבוא לטחבים בישראל" פרץ דרך בתיאור טחבי ישראל. השם טחובית, עברות של השם המדעי Bryum, מיוונית: bryon - "אצה", "טחב".
הסוג טחובית הוא אחד הגדולים בין טחבי העלים והטקסונומיה שלו מסובכת ביותר. לא ייפלא, אם כן, שברשימות מובילות הוא מונה יותר מ-900 מינים מוסכמים ויתכן כי מספר המינים עולה על 1,000. בישראל הוא הסוג עתיר המינים ביותר ומונה 19 מינים מקומיים.

כתב: דרור מלמד