זיפנוצה ריסני

זיף-נוצה ריסני הוא דגני רב-שנתי, קירח, נטוי עד זקוף, גובהו 40-20 ס"מ, הגדל בגושים צפופים. הקנים עשבוניים, עלוותיים. הלשונית שבין הנדן לטרף עשויה גדילי שערות. טרפי העלים סרגליים, שטוחים, מעורקים, מצטררים.
התפרחת מכבד גלילי דמוי-שיבולת, המזכירה מברשת צרה לניקוי בקבוקים, אורכו 10-3 ס"מ, מסגיל, צירו אשון וקירח. השיבוליות יושבות בודדות, או בצברים של 3-2, אורכן עד 5 מ"מ. הן מוקפות במעטפת זיפים אדמדמים-סגולים המתבהרים לצבע קש עם ההבשלה. הזיפים הפנימיים שבמעטפת קשיחים, ריסניים (מכאן שם המין. גם השם המדעי, ciliare, בלטינית: "ריסני"), אורך הזיף הארוך ביותר כ-1.5 ס"מ והוא עבה מחבריו. הזיפים החיצוניים קירחים, קצרים ועדינים יותר. המעטפת כולה ארוכה פי 3-2 מהשיבולית. מעטפת הזיפים נישאת על עוקץ קצרצר וקשיח. הגלומות כמעט שוות, מחודדות. השיבוליות מכילות שני פרחים תלת-אבקניים, התחתון שבהם אבקני, עקר.
זיף-נוצה ריסני פורח מהחורף ועד תחילת הקיץ. בית גידולו מצוקים סלעיים במדבר, לאורך השבר הסורי אפריקאי והוא חודר לעתים לשאר גלילות הארץ. תפוצתו העולמית באפריקה, אסיה והמזרח התיכון ומשם פלש לשאר היבשות.
שם הסוג (גם השם המדעי - Pennisetum , מלטינית:  penna – "נוצה", setula – "זיף" ובצירוף: "זיף-נוצה") על שום הזיפים המנוצים שבמעטפת השיבולית, שברוב מיני הסוג.
המין תואר לראשונה בשנת 1827 ע"י הבוטנאי הגרמני לינק (Johann Heinrich Freidrich Link, 1767-1851), שהיה מנהלו של הגן הבוטני בברלין.
בסוג זיף-נוצה יותר מ-80 מינים, בישראל נאספו 5 מינים – שניים מהם מינים פולשים.

כתב דרור מלמד