עקרבית גלולה

הדפסה
  Scorpiurium deflexifolium שם מדעי
טחבי עלים (מערכת)
Bryophyta
משפחה
חסר עלי כותרת מס' עלי כותרת
פשוט צורת העלה
תמים שפת העלה
נחלים וביצות בית גידול
עגול צורת הגבעול
טחבים צורת חיים
גולן, גליל, שפלה, תפוצה בארץ
הצג מפת תפוצה
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
עונת הפריחה

דווח לנו

עקרבית  גלולה
צילום: © דרור מלמד   בניאס, 3-2020
© כל הזכויות שמורות לצלמים ולאתר צמח השדה.

תמונות נוספות:

מידע נוסף


להבנת מושגי היסוד בטחבים ומחזור חייהם מומלץ לקרוא את ה"מבוא לסיסטמטיקה של טחבים"

עקרבית גלולה היא טחב-עלים פלאורוקרפי (pleurocarpous, טחב זוחל, בו מתפתחים המנבגים על ענף צדדי של הגמטופיט), המשתייך למשפחת Brachytheciaceae, ניכר בענפיו הקשתיים, יוצר שטיחים צפופים. הגמטופיט חסון, בינוני בגודלו, צבעו ירוק-זית. הגבעולים שרועים-זוחלים, מהם יוצאים ציצות שורשים-דמויים (ריזואידים) וענפים קצרים רבים, המתקשתים בהתייבש הטחב. העלים ביצניים עד ביצניים-איזמלניים, קצותיהם מתחדדים, רעופים-הדוקים זה על גבי חברו. שולי הטרפים גלולים מטה בחלקם התחתון, מכאן שם המין (שאינו רשמי. גם שמו המדעי של המין, deflexifolia, מלטינית: deflecto - "גלול", "כפוף מטה", folium - "עלה", לאמור "גלול-עלים"). תכונה זו מבדילה את עקרבית גלולה ממין דומה מאוד, עקרבית קשותה, שבה הטרפים פרושים לכל אורכם. מינים דומים אלה נבדלים גם בצורת העלה - בעקרבית קשותה הוא מצטרר מן השליש התחתון לקצהו ובעקרבית גלולה הוא מתחדד רק בקצה הטרף - וכן בגודל תאי העלה, כפי שהם נראים במיקרוסקופ: בעקרבית גלולה אורכם אינו עולה על פי 3-2 מרוחבם וגודלם אינו משתנה עד לקצה הטרף, בעוד שבעקרבית קשותה אורך התאים הינו פי 6-4 מרוחבם והם מתארכים לקראת הקצה. חלקם העליון של שולי טרפי העלים משונן באופן ניכר (תכונה זו ניתן לראות בהגדלה). עורק האמצע חסון, מסתיים לקראת קצה העלה המחודד. עורק האמצע הוא סימן שדה מבדיל בין הסוג עקרבית לסוג דומה מאוד במראהו, Pterogonium, השייך למשפחה אחרת (Leucodontaceae), שבו עורק האמצע קצר, מזלגי ומטושטש. אברי המין, הארכוגניה הנקביים והאנתרידיה הזכריים, ערוכים על פרטים נפרדים, באופן מעין "דו-ביתי" (dioicous). מנבגים נדירים במין זה. המנבגים סטגוקרפיים (stegocarpous, מיוונית: stego  - "גג", "מכסה", carpos - "פרי"), עשויים קופסית (capsule) ביצנית-גלילית, כפופה, בלתי-סימטרית, נישאת מקבילה לקרקע, או נוטה מטה קמעא, על זיף (seta) זקוף, בראשה מצנפת (calyptra) קרומית, חרוטית, חלקה, נבקעת בתחתיתה טרם נשירתה בסדק יחיד (מצנפת כבונה , cucullate). המצנפת היא שארית הפלואידית מרקמת הארכגון, המכילה את תא הביצה, אותה מבקע זיף המנבג הדיפלואידי ונושאה בקצהו, תוך התפתחותו, עד לנשירתה. מכסה המנבג (operculum) דמוי-מקור, בהיפתחו משתחררים הנבגים. פי-המנבג (peristome) כפול-טבעות שיניים (diplolepidous) - בטבעת החיצונית (exostome) ערוכות 16 שיניים והטבעת הפנימית (endostome) עשויה קרום-בסיס (basal membrane) גבוה, מחולק ל-16 מקטעים ריסניים, דמויי-שיניים קצרות, הערוכות בין שיני האקזוסטום.
עקרבית גלולה צומחת משלהי הסתיו (נובמבר) ועד לאביב (אפריל). בית גידולה מקומות לחים ומוצלים, על סלעים ואבנים, מדרונות צפוניים, כתלים וגזעי עצים, לעתים-קרובות בקרבת מים. היא נפוצה בישראל בשפלה ובצפון הארץ. תפוצתה העולמית משתרעת בדרום-מזרח ומזרח אסיה, אגן הים-התיכון, דרום-אירופה וצפון אפריקה.
עקרבית גלולה תוארה בשנת 1907 על-ידי צמד החוקרים הגרמנים, הצייר, הבוטנאי והבריולוג (חוקר הטחבים) פליישר (Richard Paul Max Fleischer,1861-1930) והשען והבריולוג החובב לוסקה (Leopold Loeske, 1865-1935). למעשה, תואר המין לראשונה בשנת 1868 על-ידי הבוטנאי הגרמני, הרוזן סולמס-לאובך (Hermann Maximilian Carl Ludwig Friedrich Graf zu Solms-Laubach, 1842-1915), ששייכו למין Hypnum.
שמו המדעי של הסוג, Scorpiurium, מלטינית: "זנב-עקרב", מאזכר את צורת הענפים היבשים, הכפופים כזנב-עקרב. חלוץ חקר טחבי ישראל, פליקס בילבסקי (1902-1979), טבע את שם הסוג העברי, "עקרבית".
בסוג עקרבית 4 מינים, 3 מהם גדלים בישראל.

כתב: דרור מלמד



מקורות מידע



 
צימרים בצפון   גינון חסכוני בצמחי בר  

israelbiz- בניית אתרים