פסאודוקרוסידיום חדוד

הדפסה
  Pseudocrossidium hornschuchianum שם מדעי
  Hornschuch’s Beard-moss Common name
טחבי עלים (מערכת)
Bryophyta
משפחה
חסר עלי כותרת מס' עלי כותרת
פשוט צורת העלה
תמים שפת העלה
קרקעות קלות בית גידול
עגול צורת הגבעול
טחבים צורת חיים
גליל, מדבר שומרון, מדבר יהודה ובקעת ים המלח, שרון, שפלה, נגב צפוני, נגב והרי אילת, תפוצה בארץ
הצג מפת תפוצה
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
עונת הפריחה

דווח לנו

פסאודוקרוסידיום  חדוד
צילום: © דרור מלמד   חדרה, 2-2020
© כל הזכויות שמורות לצלמים ולאתר צמח השדה.

תמונות נוספות:

מידע נוסף

להבנת מושגי היסוד בטחבים ומחזור חייהם מומלץ לקרוא את ה"מבוא לסיסטמטיקה של טחבים"

בפלורה פלסטינה מתוארים 13 מינים מהסוג זקנית (Barbula). שיוך המינים בסוג זה עבר עדכון בשנים האחרונות וכיום מקובל כי מבין המינים הגדלים בישראל רק שלושה משוייכים לסוג זקנית - זקנית אשונה (B. rigidula), זקנית הטפר (B. unguiculata) וזקנית חובקת (B. convoluta). שבעה מינים משוייכים לסוג דושנית (Dydimodon), שניים מהם מאוחדים למין אחד (B. vinealis ו-B. cylindrica אוחדו כ-Didymodon vinealis), מין אחד (B. ehrenbergii) משוייך לסוג הידרוגוניום (Hydrogonium bolleanum - הידרוגוניום הנחלים) ושני מינים (B. hornschuchiana ו-B. revoluta)  משוייכים לסוג פסאודוקרוסידיום. הסוג דושנית נבדל מהסוג זקנית בשיני פי-המנבג (פריסטום) - בסוג זקנית הן ארוכות ומפותלות ובסוג דושנית הן קצרות וישרות וישנם גם הבדלים מיקרוסקופיים בין הסוגים, במבנה השערות שבחיקי העלים (בסוג דושנית תאי הבסיס חומים, בעוד שבזקנית השערה שקופה לכל אורכה). הידרוגוניום וזקנית נבדלים בעיקר בצורת ניצני הריבוי המצויים בחיקי עלים - בסוג הידרוגוניום ניצני הריבוי מוארכים ובסוג זקנית הם כדוריים ואכן סמנים מולקולאריים מצביעים על התפצלות אבולוציונית בין הסוגים. הסוג פסאודוקרוסידיום נבדל בתכונה אנטומית הקשורה במבנה עורק האמצע בעלה. בסוגים הקרובים צדו הגחוני של עורק האמצע מכיל קבוצות תאים סיביים מעובי-דופן (stereid bands), המנוונים, או חסרים לגמרי בסוג פסאודוקרוסידיום. בצדו הגבי של עורק האמצע מסודרים בסוג זה אותם סיבים בצורת סהר אופייני ותאי הטרף נצבעים צהוב-כתום בצבען בסיסי (KOH), בשונה ממיני הסוגים הקרובים (הנצבעים אדום).

פסאודוקרוסידיום חדוד הוא טחב-עלים אקרוקרפי (acrocarpous, טחב זקוף, שבו מתפתחים המנבגים בקצה גבעולי הגמטופיט), המשתייך למשפחת Pottiaceae. זהו טחב קטן, גובהו כ-0.5 ס"מ, יוצר גושים בצבע ירוק-זוהר עד ירוק-זית, הופכים צהבהבים-חומים עם התבגרות הצמחים. העלים היבשים מתעקלים קמעא סביב הגבעול (סימן שדה חלקי לזיהוי המין, משום שברוב מיני הזקנית הקרובים לו העלים מתקרזלים), בהירטבם הם נפרשים ומתפשקים - נוטים מעלה. הטרפים איזמלניים, מצטררים בהדרגה לקצה מחודד-צר, מרזבי. שולי הטרף תמימים, גלולים פעם-פעמיים כלפי צדו התחתון של הטרף לכל אורכם. עורק האמצע (costa)  ניכר, רחב, נמשך עד לקצה הטרף ובולט ממנו מעט. החפים העוטפים את אברי המין הנקביים ואת זיף המנבג לאחר התפתחותו (perichaetial leaves), ארוכים ככפליים משאר העלים, חובקים את הזיף. אברי המין, הארכוגניה הנקביות והאנתרידיה הזכריים, ערוכים על פרטים נפרדים (מערך מעין "דו-ביתי", dioicous). המנבג סטגוקרפי (stegocarpous, מיוונית: stego  - "גג", "מכסה", carpos - "פרי"), נפתח במכסה וכך מתאפשר שחרור הנבגים. קופסית המנבג (capsule) סגלגלה-מוארכת, כתומה-אדמדמה, הופכת חומה-כהה עם הבשלתה, זקופה, לעתים מעט כפופה, נישאת על זיף (seta) זקוף, כתום-אדום. המצנפת (calyptra) קרומית, דמויית מקור. המצנפת היא שארית הפלואידית מרקמת הארכגון, המכילה את תא הביצה, אותה מבקע זיף המנבג הדיפלואידי ונושאה בקצהו, תוך התפתחותו, עד לנשירתה. עם ההבשלה, נבקעת המצנפת בבסיסה, בסדק אחד (מצנפת "כבונה", cucullate), נושרת וחושפת מכסה מנבג (operculum) דמוי-מקור, הנפתח ונושר לפני שחרור הנבגים. אלה מופצים דרך פי-מנבג (peristome) שבו 16 שיניים, מפוצלות עד לבסיסן ל-32 מקטעים נימיים, ארוכים, מפותלים בחצי-סיבוב נגד כיוון-השעון.
פסאודוקרוסידיום חדוד צומח מהסתיו (נובמבר) ועד לאביב (אפריל), המנבגים מופיעים בסוף החורף (פברואר-מרץ).
הוא מצוי עד נפוץ בישראל, גדל בדגם פזור, ממרכז הנגב ועד לגליל בקרקעות חוליות, לס ורנדזינה. תפוצתו העולמית רחבה ומשתרעת באגן הים-התיכון, אפריקה, אירופה, אסיה, צפון אמריקה ואוסטרליה.
פסאודוקרוסידיום חדוד תואר בשנת 1979 על-ידי הבריולוג (חוקר הטחבים) האמריקני זנדר (Richard Henry Zander, 1941). למעשה, תואר המין לראשונה בשנת 1824, כשייך לסוג זקנית (Barbula hornschuchiana), על-ידי הבריולוג הגרמני שולץ (Carl Friedrich Schultz, 1765-1837). שם המין, hornschuchianum, לכבודו של הבריולוג הגרמני הורנשוך (Christian Friedrich Hornschuch, 1793-1850). שמו העברי של המין מאזכר את הקצה המחודד של העלים, אינו רשמי.
שמו המדעי של הסוג, Pseudocrossidium, מיוונית "קרוסידיום (צייצת) מדומה", נטבע בשנת 1915 ע"י הבריולוג האמריקני וויליאמס (Robert Statham Williams, 1859-1945), משום שחלק ממיני הסוג, בהם עורק האמצע מסתיים במלען שקוף, מזכירים מיני צייצת.
בסוג פסאודוקרוסידיום יותר מ-20 מינים, 2 מהם נאספו בישראל.

כתב: דרור מלמד



מקורות מידע



 
צימרים בצפון   גינון חסכוני בצמחי בר  

israelbiz- בניית אתרים