להבנת מושגי היסוד בטחבים ומחזור חייהם מומלץ לקרוא את ה"מבוא לסיסטמטיקה של טחבים"
בפלורה פלסטינה מתואר המין זקנית אהרנברג (Barbula ehrenbergii) ועל פי רשימות שונות הוא שם נרדף לזקנית בּוֹל (Barbula bolleana). במהלך השנים היו ששייכו מינים שונים ובכללם זקנית אהרנברג לסוגים זקנית (Barbula), דושנית (Didymodon) והידרוגוניום (Hydrogonium). על פי מחקרים מולקולריים-פילוגנטיים מן השנים האחרונות1, הופרדו מינים אחדים בסוג זקנית לסוגים אחרים וזקנית בול משוייכת כיום לסוג הידרוגוניום (Hydrogonium bolleanum) ואילו זקנית אהרנברג נחשבת שם נרדף. מעבר לסמנים מולקולריים, המצביעים על התפצלות אבולוציונית בין הסוגים, הידרוגוניום וזקנית נבדלים בעיקר בצורת ניצני הריבוי המצויים בחיקי עלים. בסוג הידרוגוניום ניצני הריבוי מוארכים ובסוג זקנית הם כדוריים.
הידרוגוניום הנחלים הוא טחב-עלים אקרוקרפי (acrocarpous, טחב זקוף, שבו מתפתחים המנבגים בקצה גבעולי הגמטופיט), המשתייך למשפחת Pottiaceae, משגשג בבתי-גידול לחים. זהו טחב גבוה למדי, אורך גבעוליו עד 3 ס"מ ויותר, יוצר כריות צפופות, בצבע ירוק-צהבהב-חיוור עד ירוק-טרי. לעתים לאורך חלק ניכר מהגבעולים יוצאים שורשים-דמויים (ריזואידים). העלים ערוכים מרווחים לאורך הגבעול, רפויים ומפושקים כשהם לחים. בטחב היבש הם נעשים גלוניים ומסולסלים מעט. הטרפים לשוניים-ביצניים קצרים, קצותיהם על-פי רוב מעוגלים, או קהים, אך קיימת שונות רבה ולעתים קצות העלים מצטררים, אך אינם חדים. שולי הטרפים תמימים, שטוחים (תכונה המבדילה אותם ממין דומה מאוד - דושנית הטוף, Didymodon tophaceus , שבו שולי העלים מקופלים, כמעט זקופים, מעלה), לעתים שולי הטרפים בחציים התחתון גלולים מטה. עורק האמצע ניכר, נמשך עד לקצה הטרף. בחיקי העלים קיימים לעתים ניצני ריבוי, הנראים כשערות עדינות-שקופות מיקרוסקופיות, דמויות-כישור (בישראל תופעה זו נדירה). אברי המין, הארכוגניה הנקביות והאנתרידיה הזכריים, ערוכים על פרטים נפרדים (מערך מעין "דו-ביתי", dioicous). בישראל בדרך כלל לא נמצאו צמחים נושאי מנבגים, למעט באוכלוסיה אחת בגדות נהר החצבאני.
הידרוגוניום הנחלים מצוי ליד מקורות מים מאילת ועד לגולן, גדל על קרקע או אבני-סיד בסמיכות למים זורמים ובמעיינות, לעתים טבול, לעתים-קרובות חלקיו הטבולים מצופים סיד. תפוצתו העולמית כמעט קוסמופוליטית.
הידרוגוניום הנחלים תואר בשנת 1880 על-ידי הבוטנאי השוויצרי יאגר (August Jaeger, 1842-1877). למעשה, תואר המין לראשונה בשנת 1862, על-ידי הבריולוג (חוקר הטחבים) הגרמני מולר (Johann Karl August Müller, 1818-1899), ששייכו לסוג Meesia. שם הסוג, Hydrogonium, שנטבע מאוחר יותר על-ידי מולר, בשנת 1901, לראשונה כסקציה בסוג טריכוסטומום (Trichostomum), מיוונית: hydros - "מים", gonos - "זרע", "פרי", "הולדה", לאמור: "נוצר מן המים", מאזכר את הצמחים הטבולים. שמו המדעי של המין, bolleanum, לכבודו של חוקר הטבע הגרמני בול (Carl August Bolle, 1821-1909). שם המין העברי המוצע כאן, אינו רשמי ומאזכר את בית הגידול של המין, בגדות נחלים.
המין זקנית אהרנברג תואר לראשונה בשנת 1868, כשייך לסוג טריכוסטומום, על-ידי הבוטנאי הגרמני לורנץ (Paul Günther Lorentz, 1835-1881), שאת מחצית חייו עשה בדרום-אמריקה, שם חקר את הפלורה המקומית ושם נפטר. לורנץ תיאר בחיבורו 42 מיני טחבים, שאסף בין השנים 1820-1826 אחד מחוקרי הטבע הבולטים והפוריים בתקופתו, הגרמני אהרנברג (Christian Gottfried Ehrenberg, 1795-1876), בסיור מחקרי שערך בסוריה, מצרים וסיני. ביניהם תיאר לורנץ מין שאסף אהרנברג בחצי האי סיני, וקרא אותו לכבודו - Trichostomum ehrenbergii. יאגר העביר את המין לסוג הידרוגוניום (Hydrogonium ehrenbergii) בשנת 1880 ובשנת 1901 שייך הצייר והבריולוג הגרמני פליישר (Richard Paul Max Fleischer, 1861-1930) את המין לסוג זקנית. כאמור, כיום המין משוייך שוב לסוג הידרוגוניום והוא שם נרדף ל-Hydrogonium bolleanum.
בסוג הידרוגוניום יותר מ-40 מינים, הידרוגוניום הנחלים הוא המין היחיד הגדל בישראל.
כתב: דרור מלמד
1Kučera, J et al. (2013). Partial generic revision of Barbula (Musci: Pottiaceae): Re-establishment of Hydrogonium and Streblotrichum, and the new genus Gymnobarbula. Taxon 62: 21-39