ארכובית ארץ-ישראלית

הדפסה
  Polygonum palaestinum שם מדעי
  بوليجونم أللّغة آلعربيّة
ארכוביתיים
Polygonaceae
משפחה
5 מס' עלי כותרת
פשוט צורת העלה
תמים שפת העלה
חוף הים בית גידול
עגול צורת הגבעול
עשבוני רב-שנתי צורת חיים
חוף הים התיכון, שרון, שפלה, תפוצה בארץ
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
עונת הפריחה
צופני

דווח לנו

ארכובית ארץ-ישראלית
צילום: © דרור מלמד   שפך נחל שורק, אוגוסט
© כל הזכויות שמורות לצלמים ולאתר צמח השדה.

תמונות נוספות:

מידע נוסף

ארכובית ארץ-ישראלית היא צמח רב-שנתי, קרח, שמבסיסו המעוצה מסתעפים גבעולים עשבוניים זקופים רבים, המזדקרים עד לגובה של כ-150 ס"מ. הגבעולים עשויים פרקים ארוכים, מפוספסים בעורקי אורך עדינים, ירוקים-כהים. מן המפרקים יוצאים עלי-לוואי קרומיים, מעורקים, מאוחים לשופרים מוארכים העוטפים את הגבעול, אורכם עד 2.5 ס"מ, כהים בבסיסם וראשם לבנבן-שקוף ונראה כקרוע. העלים בעלי פטוטרות קצרות מאוד, סגלגלים-צרים, מעורקים בחלקם התחתון, משני צידיהם, בעורקים בולטים. בקיץ נושרים העלים ועיקר ההטמעה נעשה על-ידי הגבעולים הירוקים.
בעמודי הפריחה, בחלקי הגבעול העליונים, צברים מרווחים של מספר פרחים, היוצאים מסורגים בחיק עלים. הפרחים נתונים בחיק שופרית, צבעם לבן-צחור מצדם העליון, ירקרק-ורוד מצדם התחתון והם גדולים מעט מפרחי ארכובית שבטבטית, שלה תכונות דומות מאוד. לפיכך, יש הרואים בשני המינים - ארכובית ארץ-ישראלית וארכובית שבטבטית - מין אחד ולפיכך ארכובית ארץ-ישראלית נחשבת כ”מין מסופק".
לפרחים 5 עלי כותרת, 8 אבקנים ועמוד עלי קצר, המפוצל ל-3. הפרי אגוזית מחודדת בעלת 3 מקצועות, צבעה חום-מבריק והיא בולטת מעל שרידי העטיף, המתרחקים מן האגוזית עם ההבשלה. זוהי תכונה נוספת המבדילה בין ארכובית ארץ-ישראלית לארכובית שבטבטית, שבה האגוזית אינה בולטת מעל שרידי עלי הכותרת והם נשארים הדוקים אליה.
ארכובית ארץ-ישראלית פורחת באביב ובסתיו. היא גדלה בחולות נודדים ועמוקים במישור-החוף ובנגב. היא אנדמית לארץ-ישראל וסביבתה הקרובה.
ארכובית ארץ-ישראלית תוארה בשנת 1966, על-ידי אחד מבכירי הבוטנאים הישראליים, חתן פרס ישראל, הפרופסור מיכאל זהרי (1898-1983). שם המין, העברי והמדעי, מתייחס לתפוצת המין, המוגבלת לארץ-ישראל.
שמו המדעי של הסוג, Polygonum, מיוונית: poly  - הרבה, goni - ברך, מפרק, לאמור:"רב-ברך", על שום המפרקים הרבים עטויי השופר של המין. אכן, במגדיר הצמחים העברי הראשון, ה"מגדיר לצמחי ארץ-ישראל", מאת א. איג, מ. זהרי ונ. פינברון, שראה אור בשנת תרצ"א (1931), מופיע שם הסוג רַבְבֶּרֶךְ. זאת, למרות שכבר היה מוכר השם אַרְכּוּבִית, אשר הופיע לראשונה במילון "ילקוט הצמחים" של האקדמיה ללשון העברית, שערכו פ. אוירבך ומ. אזרחי (קרישבסקי), בשנת תר"ץ (1930), כהטיה של המילה התלמודית ארכובה - ברך. במילון לצמחי ארץ-ישראל שיצא ע"י ועד הלשון בשנת תש"ו (1946) שונה הכתיב לזה המוכר לנו כיום – אַרְכֻּבִּית. השם אַרְכֻּבִּית אֶרֶץ-יִשְׂרְאֵלִית נכלל ברשימת שמות צמחי ארץ ישראל, שאושרה במליאת האקדמיה ללשון העברית בשנת תשס"ג (2003).
בסוג ארכובית (המחולק כיום לשני סוגים, ראה להלן) כ-250 מינים מוסכמים ומינים רבים מסופקים. בישראל נאספו 18 מינים, המחולקים לשתי קבוצות עיקריות: 5 מינים שבהם הפרחים ערוכים בתפרחת דמוית שיבולת צפופה והם רב-שנתיים (מינים אלה נמנים כיום עם הסוג Persicaria, אך שם הסוג העברי נשמר והוא עודנו "ארכובית") ו-13 מינים שבהם הפרחים בודדים או בקבוצות בחיקי עלים, בהם מינים חד-שנתיים ורב-שנתיים (אלו הם בני הסוג Polygonum).

 

כתב דרור מלמד


 




















 

 

 

















 

 

 
















 

 


מקורות מידע

הצמח במקורות

צורת עלי הלוואי, הדומה לשופר, הזכירה לאבותינו את האבוב שבו ניגנו בבית-המקדש: "אבוב היה בבית המקדש. חלק היה, דק היה של קנה היה" (ערכין י').
במשנה הוא מופיע גם "כאבוב רועה": "אין אוכלין איזוב-יון בשבת לפי שאינו מאכל בריאים. אבל אוכל הוא את יועזר ושותה אבוב-רועה" (שבת י"ד, ג'). הגמרא גם מפרשת " חוטרא דרעיא" (חוטר הרועה) כך : "ענף שגדל יחידי שאין לו ענפים אילך ואילך" (הכוונה לעלים).
אוריה פלדמן וברוך צ'יזיק מזהים את אבוב הרועים עם הארכובית השבטבטית. לברוך צ'יזיק יש גרסה משלו למונח אבוב: "פקעי הגבעול גדלים ומבקיעים להם דרך בתוך הנדן הקרומי, נשארת אחרונה קיימת בצורת צינור מנוקב, ומכאן כנראה השם העברי 'אבוב של קלאין' (כלים פרק ב', ג')". אבוב של קלאין הוא כלי מלא נקבים לקליית שיבולים, גרעינים וכד'.
בפי הערבים הוא מכונה בשם "עצת אל ראעי", שפירושו מקל הרועים,מה שמראה על זיקה לשמו הקדום.
בפי הרמב"ם הוא נקרא מטה הרועה.


 
גינון חסכוני בצמחי בר  

israelbiz- בניית אתרים