בן-שיח צפוף, ירוק-עד, דוקרני במקצת, מכוסה שיכים קטנים, כפופים בראשם. הצמח שעיר, מדיף ריח חריף, לדעת אחדים הוא לא נעים. הפרי רעיל כשהוא ירוק. שכיח בגינת הנוי, גם פליט-תרבות, מוצאו מאזורים טרופיים באמריקה. הגבעול מרובע, מכוסה קוצים קצרצרים. לעתים מטפס–משתרג על צמחים אחרים. העלים נגדיים. העלה פשוט, ביצי, מקומט. שפתו משוננת, צידו העליון מחוספס וצידו התחתון שעיר. פורח רוב השנה. פרחיו קטנים, ערוכים בצפיפות בקרקפות שטוחות עשירות, שצבעיהן משתנים במהלך הפריחה: תוך כדי יממה או מעט יותר משתנה צבע הפרחים מצהוב (או כתום או ורוד) לאדום או שני או לבן. לפרח הבודד כותרת דמויית מסמר, עם צינור צר ואוגן לא-נכון בן 4–5 אונות מאוחות, אחת מהן גדולה מהאחרות. 4 אבקנים ערוכים בשני זוגות לא-שווים, מוסתרים בתוך צינור הכותרת. הגביע זעיר. הפרי הוא בית-גלעין עסיסי בקוטר כחצי ס"מ.צבעו ירוק תחילה, משחיר בהבשילו.
בעודו בוסר הפרי מכיל אלקלואידים מורכבים מסוג לנטנין, אכילה מהפירות עלולה לגרום להרעלה דומה לזו של אטרופין. בזמן ההבשלה מתפרקים חומרי הרעל והפירות הבשלים נאכלים ע"י ציפורים המפיצות את הזרעים (הפירות רעילים כשהם ירוקים) . הצמח נפוץ לכן בפרדסים ובמטעים מתחת לעצי הפרי. במטע נטוש ניתן לעתים לזהות את שורות העצים שהיו בו לפי שיחי הלנטנה שמאריכים ימים הרבה אחרי שעצי הפרי מתו. מקובל בנוי כגדר חיה או לכיסוי שטחים.
בסוג 50 עד 150 מינים.
כתב מייק לבנה