לחך מלבין

הדפסה
  Plantago albicans שם מדעי
לחכיים
Plantaginaceae
משפחה
מאוחה מס' עלי כותרת
פשוט צורת העלה
תמים שפת העלה
קרקעות קלות בית גידול
עגול צורת הגבעול
עשבוני רב-שנתי צורת חיים
מדבר שומרון, הרי יהודה, מדבר יהודה ובקעת ים המלח, עין גדי, שרון, שפלה, נגב צפוני, נגב והרי אילת, ערבה, תפוצה בארץ
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
עונת הפריחה
אלרגני

לחך מלבין
צילום: © אלי ליבנה  
© כל הזכויות שמורות לצלמים ולאתר צמח השדה.

תמונות נוספות:

מידע נוסף

על רכס הכורכר החופי מדרום לגבעת אולגה צומחת  כמות הגדולה "ממש כתמים" של לחך מלבין.
נועם עביצל שלח לנו סימני שדה ומידע נוסף להיכרות עם לחך זה:
- התופעה המושכת את העין לגבי לחך מלבין  היא ה"פּוּף" של השערות הלבנות בראש השיבולת 
- פרטי הפרח המוזר של הלחך : הגביע מאוחה בעל 4 האונות, הכותרת הקרומית צמודה לשחלה,  עמוד העלי השעיר לקליטת האבקה המגיעה עם הרוח. 

לחך מלבין הוא הוא עשב רב שנתי - בזכות קנה השורש הארוך והמסועף שלו. גובהו יכול להגיע ל 30 ס"מ. הוא בולט בכסות שערות לבנות וצפופות שנותנות לו את שמו. לאחר התבגרות התפרחות / שיבולים, נראה למרחוק גוש שערות בקצה העליון המבהיק בלבנו.
התפרחות יושבות על עוקץ ארוך, גליליות וצרות – אורכן כ 5- 14 ס"מ וקטרן כס"מ אחד. לרוב בכל צמח נראות מספר תפרחות. כמו כל מיני הסוג גם מין זה מואבק ע"י הרוח, כך שכותרת הפרח אינה ניכרת ואילו אבקניו גדולים ותלוייםעל זירים דקים וצפופים. הצלקות גדולות ושעירות.
העלים ערוכים בשושנת, מאורכים – אזמלניים, בעלי שפה תמימה וכאמור בעלי כסות שערות צפופה.
הצמח פורח באביב על קרקעות חוליות – מה שנותן לו תפוצה נרחבת מאיזור החוף דרך הנגב, מדבר יהודה והבקעה.
כתב: נועם עביצל


על הסוג לחך:
לחך הוא סוג גדול ומיוחד של צמחים עשבוניים. הם מזכירים דגניים (אף שאין כל קירבת-מוצא ביניהם) בעליהם, שעורקיהם נראים כמקבילים; ובפרחיהם, המותאמים להאבקת-רוח. העלים ערוכים לרוב בשושנת בבסיס הצמח. המעבר בין הפטוטרת לטרף הדרגתי, והגבול ביניהם מטושטש. אין עלי-לואי.
הפרחים קטנים, ערוכים בשיבולת או בקרקפת. הפרח הבודד דו-מיני, נכון. בבסיס כל פרח יושב חפה. הפרח מורכב משני דורים (מעין גביע וכותרת) בני 4 עלים כל אחד, קרומיים או ירוקים. בסיס-הכותרת צינורי, מאוחה-עלים; ראש הכותרת פרוש כאוגן, ובו 4 אונות. כהתאמה להאבקת רוח אין הפרח גדול, צבעוני ובולט ואין הוא מפריש צוף, ואילו זירי-האבקנים ועמוד-העלי ארוכים ונימיים, בולטים הרחק מתוך הכותרת. אולם יש עדויות על דבורים האוספות אבקה מהפרחים, ואולי אף מאביקות אותם. הצלקות מבשילות לפני האבקנים, מה שמונע האבקה עצמית, או לפחות מקטין את האפשרות לכך. הפרחים ערוכים לרוב בתפרחות צפופות ורבות-פרחים בראש עמוד גמיש. הפרי הוא הלקט קרומי הנפתח במכסה. הזרעים מפרישים בהירטבם ריר דביק, והם משמשים ברפואה כחומר משלשל, ובתעשיה – להקשחת אריגים, להברקת נייר, וכן לשימושים קוסמטיים. בסוג 260 מינים, 20 בארץ. השם לחך מבטא את העובדה כי מינים רבים בסוג חביבים על הצאן והבקר, הלוחכים את עליהם בתאוה.
כתב: מייק לבנה


מקורות מידע


 
גינון חסכוני בצמחי בר