הדפסה
לפופית  החוף

שרה גולד

מה ראתה שרה על (שפת) הים?   26/05/2024

חזרתי מטיול בוקר על שפת הים ליד קיבוץ נחשולים, שם צילמתי צמחים שונים, וגם עקרתי אחדים קטנים שהפריעו. שמתי לב שהייתי חייבת למשוך אותם בחזקה מכיוון ששורשיהם היו ארוכים מאוד ללא פרופורציה לחלק העליון מעל הקרקע, ואז נזכרתי: הם חייבים להיאחז עמוק, הרי החולות נודדים והרוח מצליפה. אחרת איך יחזיקו מעמד?

תנאי המחיה סמוך לשפת הים קשים להתפתחות צמחים. הקרקע חולית ודלה והמים מחלחלים בה במהירות. בנוסף לכך, על הצמחים להתמודד עם הרוחות המגיעות מן הים ונושאות עימן גרגירי חול ורסס מלח. הרוח נושאת את החול וחושפת את שורשי הצמחים וגרגרי החול מכסים את גופם. בנוסף לכך, גרגירי החול הקשים כרסיסי זכוכית משתפשפים בענפים ובעלים, וכתוצאה מכך נפערים ברקמת העלים פצעים ומתאפשרת חדירת מלחים אל רקמות הצמח. המלחים והרוח, עלולים לגרום לפגיעה בנוף הצמחים ענפים נשברים וניצנים (במיוחד אלו הפונים לצד הים) נצרבים.
 
 איך שורדים הצמחים בתנאים אלו?
מהם מנגנוני ההגנה שלהם? 
 
1. שעירות. לחלק מהצמחים כסות שעירה העוצרת את גרגירי החול הנישאים ברוח ומונעת את פציעת העלים. השעירות עוצרת גם את רסס המלח שמביאה הרוח, מקטינה את מידת הקרינה הפוגעת בעלה ומפחיתה את הדיות (איבוד המים). דוגמאות לעלעים שעירים הם ציפורנית בשרנית ונר-הלילה החופי.
2. קוטיקולה. עליהם של צמחים רבים מכוסים בקוטיקולה חלקה עשויה משעווה. ציפוי זה מונע מהרסס והחול להידבק ולהיאחז בעלים. דוגמאות לצמחים בעלי קוטיקולה עבה: לפופית החוף וחבצלת החוף, שזרעיה עטופים בשכבה עבה של חומרים דוחי מים המאפשרת להם לצוף במי הים מבלי להיפגע.
3. עלים גלולים. לדגניים, שהעורקים של עליהם מקבילים זה לזה לאורכו של העלה, יש תאים מיוחדים (הנקראים תאים בּולִיפוֹרְמִיִים) המתכווצים וגורמים לעלה להתגלגל סביב עצמו כך שהפיוניות מוסתרות בצידו הפנימי של הגליל והדבר מפחית את הדיות. בצד החיצוני, של העלה יש תאים בעלי דפנות עבים וקשים המגינים על שאר הרקמות בפני הפגיעה של גרגירי החול. דוגמאות לכך הם אגרופירון ומד-חול. עליהם של הסמר החד ואגמון החוף בנויים כגלילים ארוכים ודקים שגם להם תאים בעלי דפנות קשים המגינים על הרקמות שבתוך העלה.
4. הפרשת מלחים. לחלק מהצמחים יש בעלים בלוטות הפרשה, המפרישות את המלחים החודרים לצמח, לדוגמא מד-חול דוקרני. לאהל הגבישים יש שלפוחיות על-פני העלים והגבעולים, שבהן נאגר המלח בתמיסה מרוכזת. הן אלו הנראות כגבישים נוצצים המכסים את פני הצמח. המלחים הנצברים בשלפוחיות האלו, לא פוגעים בשאר התאים של הצמח.
5. שורשים מעמיקים: מאפשרים לצמח להישאר במקומו גם אם חלק משורשיו נחשפים כאשר החול נודד. בנוסף לכך, השורשים המגיעים לעומק יכולים לקלוט את המים שחלחלו בתקופת הגשמים והם נמצאים בשכבות העמוקות של החול גם בתקופת הקיץ.
6. בשרניות (סוקולנטיות): צמחי חוף הים רבים הם סוקולנטים – עליהם עבים בהם נאגרים מים ברקמות מיוחדות. תכונה זאת מאפשרת להם להתמודד עם המלח החודר לגופם עם המים. לדוגמא: דו-פרק חופי וציפורנית בשרנית 
7. נוף שטוח: פגיעת הרוח בקודקודי הצמיחה גורמת לכך שבמקרים רבים, נוף הצמחים מקבל צורה שטוחה או סחופה. יש בכך הגנה מסוימת על הצמחים כי מהירות הרוח בשכבות האוויר הקרובות לקרקע נמוכה יותר כך שצמחים נמוכים נפגעים פחות מהרוח. זה נכון גם לשיחים, לדוגמא אלת המסטיק ואפילו עצים.
 
ראו בגלריה צילומים של הצמחים הנזכרים בכתבה 
 
כתבה : שרה גולד 
עריכה: עמרם אשל 
גינון חסכוני במים