פשתנית ססגונית היא צמח חד-שנתי מרהיב. הגבעול זקוף, נמוך (5–25 ס"מ), קירח, מתפצל מבסיסו. ססגוניותו של המין מתבטאת ברמות שונות: גם הפרח הבודד מפגין שילוב-צבעים עשיר ומרנין; וגם האוכלוסיה מגוונת, יש בה פרחים עם שילובים שונים של צבעים. הפרחים גדולים במיוחד ביחס לצמח הקטן. העלים מסורגים, סרגליים, בשרניים קמעא.
פשתנית ססגונית פורחת בין ינואר לאפריל, בהתאם למועדי הגשמים בכל שנה. הכותרת גדולה, צבעונית ומרשימה, אורכה 15–25 מ"מ. השפה התחתונה רחבה. במופע השכיח צבעו העיקרי של הפרח סגול, עם קישוטים עליזים בצהוב, כתום ולבן. הגבנון של השפה התחתונה של הכותרת כתום עז. הדורבן ארוך, כמעט ישר, מחודד בקצהו.
פשתנית ססגונית גדלה במדבר יבש במיוחד, בעיקר מדבר יהודה וסביבותיו, גם ביתר אזורי דרום הארץ. היא שכיחה כמובן במיוחד בשנים גשומות, כאשר נביטה נמרצת מתרחשת מתוך מאגר רב-שנתי של זרעים שהצטבר בקרקע, ומתבטאת באביב בצורת מרבדי-פריחה ססגוניים עשירים. בהר הנגב שכיח מופע שעיקרו צהוב, והצמחים גדלים במפוזר; בבקעת-ים-המלח שכיח מופע סגול, והפרטים חברתיים, מופיעים במרבדים צפופים נפלאים. תפוצתו העולמית של המין משתרעת במדבריות יבשים במזרח התיכון.
הסוג פשתנית אופייני למשפחתו, וגם מיוחד בתוכה. הכותרת דו-שפתנית, לרוב צבעונית מאוד, עם שילובי-צבעים עליזים. בבסיס הכותרת יוצא דורבן, ובו נאגר הצוף. לוע הכותרת חסום על-ידי בליטות משתי שפותיו. רק דבורים ארוכות-לשון וחזקות מסוגלות להגיע למאגר הצוף, וכולו שמור רק להן. האבקנים 4, מהם 2 קצרים ו-2 ארוכים. הדמיון בין פשתנית לפשתה חיצוני ושטחי, ואין הן קרובות אלא בשם, ואולי בסיבי-הגבעול. הסוג קרוב ודומה לסוג עפעפית (קיקסיה לשעבר), ששניהם נכללו פעם בסוג אחד. הוא נבדל ממנו בצורה שהפרי נפתח: בפשתנית זה הלקט הנפתח בראשו ב-4–6 קשוות או שיניים, לעומת ההלקט של העפעפית הנפתח בפתחים צדדיים בראשו ("עפעפיים").
בסוג 150 מינים, מהם רבים שתורבתו ופותחו מהם זנים תרבותיים. בארץ 10 בר.
כתב מייק לבנה