פרח אדום גדול, אחד "האדומים" הבולטים בנוף הארץ. צמח עשבוני רב-שנתי זקוף, מסתעף במקצת, גובהו 25 ס"מ. שכיח מאוד ובולט בנוף בזכות פרחיו הגדולים, צבעם הזועק והברק המיוחד שלהם.
מוגן על פי חוק.
גיאופיט, איבר-האגירה שלו הוא ציצת-שורשים שטחית, מתחלפת כל שנה. מתוכה עולה גבעול שעיר ועליו 1–5 פרחים, שכל אחד מהם פורח ימים אחדים. רוב העלים מרוכזים בבסיס הצמח, שסועים עמוקות ל-3 אונות רחבות, משוננות. לאורך הגבעול יש עלים קטנים יותר.
פורח באביב, ממארס עד מאי, במדבר כבר בפברואר. בראש הגבעול נפתח פרח גדול דמוי קערה, קוטרו 5 ס"מ. ניצן הפרח עטוף ב-5 עלי-גביע צרים ומחודדים, ירוקים מבחוץ ונוטים לאדום בגון נחושת מבפנים. בתוכם 5 (לפעמים יותר) עלי-כותרת אדומים בגוון נוטה לכתום. עלי הכותרת מבריקים בברק מתכתי עז. האבקנים והעליים מרובים, כהים. עלי הגביע פונים אחורה ומטה משנפתח הפרח. הברק של עלי הכותרת וקיומם של עלי הגביע מבדילים את הנורית ממינים אדומים אחרים, כגון פרג, כלנית, צבעוני. האבקנים ועלי השחלה מרובים, ערוכים על תושבת חרוטית בקו לולייני רצוף, לא בדורים. גונם כהה, חאקי או שחור. ההאבקה נעשית בעיקרה על-ידי פרחיות (חיפושיות, זבליות-פרחים מהסוג אמפיקומה), האוכלות מן האבקה השופעת ועוד נותרת אבקה כדי להאביק פרחים שכנים. הפרחית רואה צבע אדום ונמשכת אליו, בעוד המאביק הרגיל, הדבורה, אינו רואה כלל צבע אדום.
הצבע האדום בעלי הכותרת חסר לעתים כליל או חלקית, ואז מתגלה צבעם הצהוב, ומתברר כי בפרח הרגיל נמסכים אדום עם צהוב, וכי מופע כתום או צהוב של הפרח הוא כנראה פשוט פרטים שהצבע האדום חסר בהם ("לבקנים" לאדום), ואז מתבלט הצבע הצהוב. צבע זה קיים כנראה גם במופע הרגיל, כשהוא מוסתר על ידי האדום, ועם זאת תורם לו את הגוון הנוטה לכתום. יש גם פרטים בגוני ביניים.
גדל בכל אזורי הארץ הימתיכוניים ואף בסְפר-המדבר, שם גדל זן נמוך יותר, שעליו יותר מפורצים. הצמח חברותי, נפוץ לפעמים בכתמים צפופים בני פרטים רבים. תפוצתו העולמית משתרעת בארצות הים התיכון.
ממין זה טופחו זנים תרבותיים "ממולאים" (מרובי עלי כותרת) בצבעים מרנינים שונים, השומרים על הברק הנפלא של המין.
בסוג נורית 400 מינים (230 מינים לדעת אחרים), כולם פרט למין זה פרחיהם צהובים מבריקים או לבנים עם מרכז צהוב. בארץ גדלים 20 מינים. השם העברי מחדש שם תלמודי ארמי "נוריתא", וניתן בזכות האור הזוהר מהפרחים. השם המדעי משמעו בלטינית צפרדע קטנה.
כתב מייק לבנה
מאמרים נוספים, מומלצים:
• אבי שמידע (1981) "פרחי-ראווה אדומים בצמחיה הים-תיכונית בישראל", טבע וארץ כ"ג, ע' 118–126 .
• יריב עברי (1985) "תצפיות בפרחי ראווה אדומים", רת"ם 14, 5–13.