אקאולון משולש

להבנת מושגי היסוד בטחבים ומחזור חייהם מומלץ לקרוא את ה"מבוא לסיסטמטיקה של טחבים"

אקאולון משולש הוא טחב-עלים אקרוקרפי (acrocarpous, טחב זקוף, שבו מתפתחים המנבגים בקצה גבעולי הגמטופיט), קצר-ימים (אפמרלי, ephemeral), המשתייך למשפחת Pottiaceae, ניכר במראה דמוי-ניצן. הגמטופיט זעיר, כדורי, גובהו עד מילימטר וחצי, ירוק כהה עד צהבהב-חום. הגבעולים קצרצרים, לעתים מזלגיים. העלים מועטים, צפופים, צמודים אל הגבעול כשהם יבשים, מזדקפים ונפרשים בלחות. הטרפים קעורים, ביצניים, מחודדים בקצותם. שלושת העלים העליונים ארוכים יותר משאר העלים, בעלי-קרין, רעופים, בלתי-חופפים, משווים לטחב מראה משולש במבט-על, מכאן שם המין (שאינו רשמי. גם שמו המדעי של המין, triquetrum, מלטינית – "בעל-שלושה מקצועות"). שולי הטרפים תמימים, לעתים משוננים קמעא בקצותם. עורק האמצע ניכר, מתמשך אל קצה-הטרף. קצות הטרפים מחודדים, מופשלים - רפויים ונוטים מקושתים לאחור. אברי המין, הארכוגניה הנקביות והאנתרידיה הזכריים, ערוכים על פרטים נפרדים (מערך מעין "דו-ביתי" כזה בטחבים נקרא: dioicous). המנבג קליסטוקרפי (cleistocarpous, מיוונית: kleistos  - "סגור", carpos - "פרי"), אינו נפתח במכסה אלא קורס באופן בלתי סדיר וכך מתאפשר שחרור הנבגים. קופסית המנבג (capsule) כדורית, שקועה בין העלים ואינה בולטת מפני הגמטופיט, נישאת על זיף (seta) קצרצר ועדין, אורכו כמחצית המילימטר, מקושת-ברבורי. המצנפת (calyptra) זעירה, חרוטית. המצנפת היא שארית הפלואידית מרקמת הארכגון, המכילה את תא הביצה, אותה מבקע זיף המנבג הדיפלואידי ונושאה בקצהו, תוך התפתחותו, עד לנשירתה. עם ההבשלה נבקעת קופסית המנבג והנבגים משתחררים ומופצים ברוח.
תקופת צמיחתו של אקאולון משולש קצרה ונמשכת בעיצומו של החורף (ינואר-מרץ). הוא גדל בדגם פזור או בקבוצות קטנות בקרקעות חשופות שונות ובסדקי סלעים, לעתים-קרובות בינות למיני טחבים אחרים, באזורים השחונים והחמים של ישראל - מעמק בית-שאן, לאורך בקעת הירדן, אזור ים המלח, מדבר יהודה והרי יהודה ועד למרכז הנגב. תפוצתו העולמית רחבה ומשתרעת בדרום-מזרח אסיה, אגן הים-התיכון, אירופה, צפון-אפריקה, אמריקה ואוסטרליה.
הסוגים אקאולון וברקית (Phascum, המין הארץ-ישראלי ברקית חדודה משוייך כיום לסוג סלולית) דומים מאוד ונקל להתבלבל ביניהם, כמו גם עם הסוג אסכיזמה - לכולם מינים דמויי-ניצן עם קופסית מנבג כדורית השקועה בינות לעלים. אקאולון משולש ניכר במראה המצולע, דמוי-משולש במבט על. כמו כן המין "דו-ביתי" (dioicous, ברקית ואסכיזמה "חד-ביתיים" - monocious), עורק האמצע אינו בולט אל מחוץ לקצה הטרף (בברקית הוא מסתיים במלען או שהוא בולט במעט מקצה הטרף, אך באסכיזמה הוא מסתיים בקצה הטרף ולפיכך סימן זה אינו יעיל להבדלה בינה לאקאולון) וקופסית המנבג חסרת בליטה בראשה (לקופסיות המנבג של ברקית ואסכיזמה בליטות זעירות בראשן) – כל אלה סימנים שקשה מאוד להבחין בהם בשדה.
אקאולון משולש תואר בשנת 1847, על-ידי הבריולוג (חוקר הטחבים) הגרמני מולר (Johann Karl August Friedrich Wilhelm Müller, 1818-1899). למעשה, תואר המין לראשונה בשנת 1845 על-ידי הבריולוג הבריטי ספרוס (Richard Spruce, 1817-1893), ששייכו לסוג ברקית (Phascum).
שמו המדעי של הסוג, Acaulon, מיוונית: a - "ללא", kaulon - "גבעול", לאמור: "חסר-גבעול", על שום צורתם הזעירה, דמויית-הניצן, של הצמחים, הנראים כאילו הם יושבים חסרי גבעול על הקרקע.
בסוג אקאולון 25 מינים, 3 מהם נאספו בישראל, מהם אחד, אקאולון ארך-עלים (A. longifolium) תואר מישראל בשנת 1999 כמין חדש למדע על-ידי אילנה הרנשטט וקלרה חן, מחברות הפלורה של טחבי ישראל.

כתב: דרור מלמד