אקאולון ארך-עלים הוא טחב-עלים אקרוקרפי (acrocarpous, טחב זקוף, שבו מתפתחים המנבגים בקצה גבעולי הגמטופיט), קצר-ימים (אפמרלי, ephemeral), המשתייך למשפחת Pottiaceae. הגמטופיט קטנטן, דמוי-ניצן ביצני-מוארך, גובהו 3-2 מילימטר, ירוק-בהיר עד צהבהב. הגבעולים קצרצרים, לעתים-קרובות מזלגיים. העלים מועטים, צפופים, התחתונים זעירים והעליונים ארוכים יותר, צמודים אל הגבעול הן בטחב הלח והן בטחב היבש. הטרפים קעורים, אך חסרי-קרין, ביצניים-איזמלניים, מסתיימים בחוד ניכר, דמוי-מלען קצר וחסון, שהוא המשכו של עורק האמצע. קצות העלים המחודדים קשותים קמעא בטחב הרענן ומתעקלים-מתעוותים עם ההתייבשות ועשויים לשמש כסימן שדה לזיהוי המין הזעיר, תחת זכוכית מגדלת. להגדרה בטוחה יש להשתמש במיקרוסקופ, שכן בחתך רוחב של העלה ניתן להבחין שעורק האמצע מוקף בחלקו התחתון בתאים גדולים-נפוחים, יחודיים למין. שולי הטרפים תמימים ופרושים.
אברי המין, הארכוגניה הנקביות והאנתרידיה הזכריים, ערוכים על פרטים נפרדים (מערך מעין "דו-ביתי", dioicous). המנבג קליסטוקרפי (cleistocarpous, מיוונית: kleistos - "סגור", carpos - "פרי"), אינו נפתח במכסה אלא קורס באופן בלתי סדיר וכך מתאפשר שחרור הנבגים. קופסית המנבג (capsule) כדורית, שקועה-חבויה בין העלים ואינה בולטת מפני הגמטופיט, או שהיא נגלית כאשר העלים נפרשים עם התייבשות הטחב, נישאת על זיף (seta) קצרצר, אדומה-חומה, בראשה בליטה פטמתית זעירה. המצנפת (calyptra) זעירה, חרוטית. המצנפת היא שארית הפלואידית מרקמת הארכגון, המכילה את תא הביצה, אותה מבקע זיף המנבג הדיפלואידי ונושאה בקצהו, תוך התפתחותו, עד לנשירתה. עם ההבשלה נבקעת קופסית המנבג והנבגים משתחררים ומופצים ברוח.
תקופת צמיחתו של אקאולון ארך-עלים קצרה מאוד ונמשכת בעיצומו של החורף (ינואר-פברואר). הוא גדל בדגם פזור או בגושים בקרקעות חוליות חשופות, לעתים בצל. הוא נדיר למדי ונאסף בשרון ובהרי-יהודה.
אקאולון ארך-עלים תואר בשנת 1999 מישראל, כמין חדש למדע, על-ידי מחברות הפלורה של טחבי ישראל - אילנה הרנשטט וקלרה חן. כעשור לפני כן, בשנת 1990, תואר מספרד המין Acaulon fontiquerianum, על-ידי צמד הבריולוגיות (חוקרות הטחבים), הספרדיה קסאס (Creu Casas i Sicart, 1913-2007) והפורטוגזית סרג'יו (1942,Cecília Loff Pereira Sérgio). תיאורי שני המינים חופפים, למעט תיאור תנוחת המנבג - בתיאור המין מישראל המנבג בדרך כלל חשוף, שכן העלים החופים עליו פרושים ובתיאור המין מספרד העלים חופים על המנבג והוא נותר שקוע וחבוי בינותם. תאי עורק האמצע הנפוחים מופיעים בתיאורי שני המינים ובאיורים המלווים אותם והם זהים. לפיכך, יש לשער כי מדובר בשמות נרדפים לאותו מין ותנוחת המנבג ביחס לעלים תלויה במצב הצמח. בצמחים שמצא כותב שורות אלה ביער אילנות העלים נותרו חופים על המנבג גם לאחר התייבשם. ברשימת ה-Plant List מופיעים שני המינים כמינים נפרדים, מוסכמים, אולם ככל הידוע לא נעשתה השוואה מסודרת לשני פרטי הייחוס של המינים. תוך הנחה כי אכן מדובר בשמות נרדפים, בחרנו - על פי הכללים - לקבוע כאן את שמו המדעי של המין על פי התיאור המוקדם יותר ואילו את שמו העברי (שאינו רשמי) לגזור לפי השם שנתנו החוקרות הישראליות, longifolium, מלטינית: "עלה ארוך". שמו המדעי של המין, fontiquerianum, לכבודו של הבוטנאי הספרדי פונטיקר (Pius Font i Quer, 1888-1964). מאז תיאורו נאסף המין גם בפורטוגל, טורקיה, צרפת, איטליה, האיים הקנריים וקורסיקה.
שמו המדעי של הסוג, Acaulon, מיוונית: a - "ללא", kaulon - "גבעול", לאמור: "חסר-גבעול", על שום צורתם הזעירה, דמויית-הניצן, של הצמחים, הנראים כאילו הם יושבים חסרי גבעול על הקרקע.
בסוג אקאולון 25 מינים, 3 מהם נאספו בישראל.
כתב: דרור מלמד