גזר קיפח הוא צמח בולט מאוד בנוף של ראשית הקיץ, במיוחד בצִדי דרכים. זהו צמח עשבוני דו־שנתי זקוף וגבוה מאוד (השם קיפח משמעו דק וגבוה). בשנה ראשונה עולים על פני הקרקע עלים גדולים גזורים ושעירים, מנוצים 2–4 פעמיים, המסודרים בשושנת עלים בבסיס הצמח. בקרקע הוא מפתח שורש עבה, בהיר, והוא מדיף ריח אופייני של גזר. מצמח זה תורבת הגזר התרבותי הנאכל. באביב של השנה השנייה עולה עמוד תפרחת זקוף ושעיר, המתנשא לגובה של עד 2 מ'.
גזר קיפח פורח בסוף האביב ובקיץ, מאפריל עד אוגוסט. בראש הגבעול מתנשא סוכך ענק בודד, קוטרו עשוי להגיע עד 30 ס"מ. במרכז הסוכך מתנוססת קבוצת פרחים עקרים, שחומים או סגולים, הנראים כחיפושית או זבוב, והם מושכים חרקים לנחות על הסוכך. הסוכך מורכב מ-15–40 סוככונים. הפרח דו־מיני ולו 5 עלי כותרת לבנים. עלי הכותרת של הפרחים ההיקפיים גדולים מהאחרים. הפרי גודלו 2–3 מ"מ, והוא בנוי משני זרעים (דו זרעון), עטור שיכים קוצניים. עם ההבשלה מתכנסות קרנות הסוכך למרכז. בדרך זו נשמרים הזרעים. עם רדת הגשם, מתפשקות קרנות הסוכך, ורק אז מתפזרים הזרעים.
גזר קיפח נפוץ בשדות בור, בצִדי דרכים ובבתה של החבל הים תיכוני. תפוצתו העולמית ים תיכונית. לשורש הצמח יש שימוש ברפואה העממית. חליטת השורש ובישולו משמשת לטיפול במחלות כבד, לטיפול בעור ולהקלת קשיים בנשימה.
כתבה ערגה אלוני
בספר מתכונים של אפיקיוס הרומאי הנהנתן,(Apicius) מהמאה הראשונה לספירה מוזכר הגזר הקיפח בתור תבלין למרקים וכו. אפיקיוס כתב מתכונים לשכבה העשירה של רומא, הספר נשמר עד היום בספריות מילנו ובונציה
(טובה דיקשטין - נאות קדומים)