עירית נטויה

אפרים הראובני מזהה את היבלית המשנאית עם העירית הגדולה כיוון שידוע שמפיקים משורשי העירית משחה לטיפול ביבלות ולכן היא כונתה יבלית ועוד ידוע שמהשורש מכינים דבק.
במשנה מוזכרת היבלית כצמח שמפיקים ממנו דבק כדי להדביק כדי יין "יבלית שטופלין בה את הפיטסין" (כלים ג', ו').

שמה העברי של המשפחה קרוי על שם הסוג עירית, שם הנזכר לראשונה במילון "ילקוט הצמחים", בעריכת מ. אזרחי ופ. אוירבך (קרישבסקי), שיצא לאור ע"י ועד הלשון העברית בשנת תר"ץ (1930).  מקור השם עירית הוא מן התוספתא: "עִרִית שֶׁלְּקָטָהּ לְמַאֲכַל בְּהֵמָה, הֲרֵי זֶה צָרִיךְ לְבַעֵר" (מסכת שביעית, פרק ה', הלכה י"ז) והכניסו לשימוש מודרני חוקר התנ"ך, הבוטנאי והרב ד"ר עמנואל לעף (1944-1854), מחבר החיבור המקיף  בגרמנית, בן ארבעת הכרכים, "צמחי היהודים" (Die Flora der Juden).