כרכום חורפי פורח בסתיו ובראשית החורף, בין נובמבר לפברואר. הפרח נכון, זקוף, יוצא ישר מן הקרקע, חלקו התחתון נותר טמון באדמה. צורתו כמשפך או גביע צר ואלגנטי. חלקו התחתון מאוחה, צר וצינורי; חלקו העליון נפוח או פרוש, מפורד ל-6 אונות-עטיף שוות, או לעיתים 3 הפנימיות קצרות יותר. עלי העטיף לבנים, לוע הפרח צהוב מבפנים. בצידו החיצוני של הפרח משורטטים קוי-אורך סגולים עדינים. הקוים בולטים בעיקר בחלקו התחתון של הפרח, בחלק שעלי העטיף מאוחים (צינור-הכותרת) ובתחתית אונות-העטיף. אגדה מספרת שקוים אלה הם תוצאה של שריטות שנוצרו בציפורניו של תרנגול-הבר במהלך מאבק בין שלמה המלך לאשמדאי. לפרח 3 אבקנים ושחלה תחתית. המאבקים כהים, בגון חאקי עכור עד סגול כהה (השוה כרכום צהבהב וכרכום גיארדו, שגם אצלם עלי העטיף לבנים בעיקרם), האבקה צהובה. זירי האבקנים קצרים מן המאבקים. המאבקים ארוכים, תחתיתם דמויית-חץ. עמוד העלי מתפצל ל-3 זרועות, וכל אחת מהם מתפצלת שוב לאונות רבות. הפרי מתפתח כשהוא טמון בקרקע, ועם הבשלתו מתארך עוקץ הפרי ומעלה אותו אל מעל לפני הקרקע. הפרי נפתח ב-3 קשוות. הזרעים רבים, כדוריים.
כרכום חורפי גדל בבתה עשבונית ובחורש דליל. הוא נפוץ בעיקר בהרים הימתיכוניים בצפון הארץ ובמרכזה. תפוצתו העולמית מצומצמת לארץ ישראל ולסוריה בלבד, והוא אנדמי ללבאנט.
בסוג כרכום 90 מינים, הנפוצים בעיקר במערב אסיה ובדרום-מזרח אירופה. מרכז המגוון וההתמיינות של הסוג ממוקד בהרי המזרח התיכון והבלקן. בארץ גדלים 7–9 מינים, מהם רק אחד נפוץ. עשרות מינים, שמוצאם ברובם מטורקיה ומזרחה, נפוצים כצמחי נוי ברחבי העולם. מיני כרכום מקובלים בגינות כצמחי-מרבד-צבעוניים, כי הם פורחים ללא עלים, ומקנים לגן צבעוניות רבה. מיני הכרכום השונים פורחים בצבעים רבים ועליזים, בארץ בעיקר בלבן ובגוני ורוד-סגול-כחול.
קל להבדיל בין הכרכום לבין הסתוונית הדומה לו: לכרכום, כמו לכל בני משפחתו, 3 אבקנים ושחלה תחתית, לעומת 6 אבקנים ושחלה עילית לסתוונית. קל להבחין בכרכום גם לפי העלים: ברוב המינים הם סרגליים-מחטניים צרים, רוחבם 2 מ"מ או אף פחות, ולאורכם נמשך במרכזם פס-אורך מכסיף.
במשנה ובתוספתא הוא נזכר רבות. בעולם העתיק שימש הכרכום כצבע צהוב משובח ויקר לצביעת מזון ואריגים. הצבע הופק מן השורשים, וצבע משובח במיוחד הופק מן הצלקות. כדי להמחיש עד כמה יקר הצבע מהצלקות יצויין כי דרושים למעלה ממאה פרחים כדי להפיק גרם אחד של צבע. התבלין שנמכר בשווקים בתור "כורכום" איננו מופק מכרכום, אלא מצמח אחר בשם כורכומה, ממשפחת הזנגביליים, או מקורטם הצבעים. הצמח נוצל גם לשימושים רפואיים ומאגיים שונים. יהודים רבים בארץ ובעולם התפרנסו כצַבָּעִים, וכך זוהה הצבע הצהוב של הכרכום עם יהודי, ועוד מימי הביניים נודע טלאי צהוב כסימן ליהודי.
כתב מייק לבנה