כרכום צהבהב פורח בסתיו, בין אוקטובר לדצמבר. הפרח גדול, אך קטן מזה של יתר מיני הכרכום בארץ. פרחיו לבנים, ובמרכז הצד הפנימי של הפרח יש כתם זהוב. פרחיו קטנים מעט יותר מאלה של יתר מיני הכרכום שבארץ. הוא נבדל מכרכומים לבני-כותרת אחרים בכך שהמאבקים שלו לבנים. הפרח נכון, זקוף, יוצא ישר מן הקרקע, חלקו התחתון נותר טמון באדמה. צורתו כמשפך או גביע צר ואלגנטי. חלקו התחתון מאוחה, צר וצינורי; חלקו העליון נפוח או פרוש, מפורד ל-6 אונות-עטיף שוות, או לעיתים 3 הפנימיות קצרות יותר. לפרח 3 אבקנים ושחלה תחתית. המאבקים לבנים (השוה כרכום חורפי וכרכום גיארדו, שגם אצלם עלי העטיף לבנים בעיקרם). זירי האבקנים קצרים מן המאבקים. המאבקים ארוכים, תחתיתם דמויית-חץ. עמוד העלי מתפצל ל-3 זרועות, וכל אחת מהם מתפצלת שוב לאונות רבות. הפרי מתפתח כשהוא טמון בקרקע, ועם הבשלתו מתארך עוקץ הפרי ומעלה אותו אל מעל לפני הקרקע. הפרי נפתח ב-3 קשוות. הזרעים רבים, כדוריים.
כרכום צהבהב ניכר בבית-גידולו – הוא מעדיף מקומות מעט לחים: די שהאדמה תהיה שקועה בשטח מסויים כדי 20 ס"מ מסביבתה, כדי שיצמח שם מרבד של מאות פרטים של כרכום צהבהב. כך שבניגוד למינים אחרים הוא נוטה לגדול בצברים. הוא גדל בארץ רק בגליל העליון, בגולן ובחרמון. תפוצתו העולמית מצומצמת ללבנט, והוא אנדמי לארץ-ישראל ולסוריה.
בסוג כרכום 90 מינים, הנפוצים בעיקר במערב אסיה ובדרום-מזרח אירופה. מרכז המגוון וההתמיינות של הסוג ממוקד בהרי המזרח התיכון והבלקן. בארץ גדלים 7–9 מינים, מהם רק אחד נפוץ. עשרות מינים, שמוצאם ברובם מטורקיה ומזרחה, נפוצים כצמחי נוי ברחבי העולם. מיני כרכום מקובלים בגינות כצמחי-מרבד-צבעוניים, כי הם פורחים ללא עלים, ומקנים לגן צבעוניות רבה. מיני הכרכום השונים פורחים בצבעים רבים ועליזים, בארץ בעיקר בלבן ובגוני ורוד-סגול-כחול.
קל להבדיל בין הכרכום לבין הסתוונית הדומה לו: לכרכום, כמו לכל בני משפחתו, 3 אבקנים ושחלה תחתית, לעומת 6 אבקנים ושחלה עילית לסתוונית. קל להבחין בכרכום גם לפי העלים: ברוב המינים הם סרגליים-מחטניים צרים, רוחבם 2 מ"מ או אף פחות, ולאורכם נמשך במרכזם פס-אורך מכסיף.
בעולם העתיק שימש הכרכום כצבע צהוב משובח ויקר לצביעת מזון ואריגים. הצבע הופק מן השורשים, וצבע משובח במיוחד הופק מן הצלקות. כדי להמחיש עד כמה יקר הצבע מהצלקות יצויין כי דרושים למעלה ממאה פרחים כדי להפיק גרם אחד של צבע. התבלין שנמכר כיום בשווקים בתור "כורכום" איננו מופק מכרכום, אלא מצמח אחר בשם כורכומה, ממשפחת הזנגביליים, או מקורטם הצבעים. הצמח נוצל גם לשימושים רפואיים ומאגיים שונים. יהודים רבים בארץ ובעולם התפרנסו כצַבָּעִים, וכך זוהה הצבע הצהוב של הכרכום עם יהודי, ועוד מימי הביניים נודע טלאי צהוב כסימן ליהודי.
כתב מייק לבנה