להבנת מושגי היסוד בטחבים ומחזור חייהם מומלץ לקרוא את ה"מבוא לסיסטמטיקה של טחבים"
זקנית חובקת היא טחב-עלים אקרוקרפי (acrocarpous, טחב שבו מתפתחים המנבגים בקצה גבעולי הגמטופיט), המשתייך למשפחת Pottiaceae. זהו טחב קטן, גובהו כחצי ס"מ (לעתים מעט יותר), יוצר גושים ירוקים עד חומים. השורשים הדמויים (ריזואידים) חומים, לעתים נושאים ניצני ריבוי (gemmae) כדוריים. העלים היבשים מפותלים ומקורזלים, בלחות הם נפרשים ומתפשקים, נוטים מעלה. הטרפים לשוניים, או איזמלניים-מוארכים, קצותיהם מעוגלים, מסתיימים בחוד קצר, אורכם עד מילימטר אחד. שולי הטרף שטוחים. עורק האמצע (costa) ניכר, ירוק-חום, נמשך עד מעט מעבר לקצה הטרף, או מסתיים בקצה. בבסיס העלה תאי רקמת הטרף מרובעים עד מלבניים קצרים, דפנותיהם עבות והם שקופים, לאורך רקמת הטרף התאים מרובעים-עגולים, קטנים ואטומים. אברי המין, הארכוגניה הנקביות והאנתרידיה הזכריים, ערוכים על פרטים נפרדים באופן מעין "דו-ביתי" (dioicous). העלים העוטפים את הארכגוניה (perichaetial leaves) שונים מעלי הצמח האחרים. הם גדולים יותר, חוורים, קהים-מעוגלים, מסתיימים בחוד קצר, על-פי רוב חסרי עורק אמצע, קעורים. עלים אלה חובקים את בסיס זיף המנבג שיתפתח מן הארכגוניה לאחר ההפריה (מכאן שמו העברי של המין, שאינו רשמי. גם השם המדעי, convoluta, מלטינית: "מקופלת", "מפותלת", מאזכר את העלים החובקים את המנבג). מנבגים אינם נפוצים, אולם כאשר הם מתפתחים, הצמחים נושאים מנבגים רבים. המנבג סטגוקרפי (stegocarpous, מיוונית: stego - "גג", "מכסה", carpos - "פרי"), נפתח במכסה וכך מתאפשר שחרור הנבגים. קופסית המנבג (capsule) ביצנית-גלילית, חומה-בהירה, זקופה, נישאת על זיף (seta) זקוף, צהבהב-חום. המצנפת (calyptra) קרומית, חרוטית. המצנפת היא שארית הפלואידית מרקמת הארכגון, המכילה את תא הביצה, אותה מבקע זיף המנבג הדיפלואידי ונושאה בקצהו, תוך התפתחותו, עד לנשירתה. עם ההבשלה, נבקעת המצנפת בבסיסה, בסדק אחד (מצנפת "כבונה", cucullate), נושרת וחושפת מכסה מנבג (operculum) חרוטי-ארוך, זקוף, לעתים כפוף קמעא, הנפתח ונושר לפני שחרור הנבגים. אלה מופצים דרך פי-מנבג (peristome) שבו 32 שיניים נימיות, אדמדמות, ארוכות, מפותלות כסליל.
זקנית חובקת דומה מאוד לזקנית הטפר. ניתן להבדיל ביניהן בשדה אם ישנם מנבגים, משום שזיף המנבג צהבהב בזקנית חובקת ואדמדם בזקנית הטפר. זקנית הטפר גדולה יותר מזקנית חובקת ואורך עליה עולה על פי רוב על 2 מילימטרים. בהגדלה ניתן להבחין בשולי העלה, אשר בזקנית חובקת הינם שטוחים ובזקנית הטפר הם גלולים מטה בשני השלישים התחתונים של העלה וכן בזקנית הטפר העלים שבבסיס הזיף אינם חובקים ואינם שונים מהותית משאר עלי הצמח. תקופת צמיחתה של זקנית חובקת נמשכת מהסתיו (נובמבר) ועד לאביב (אפריל), המנבגים מופיעים בחורף.
זקנית חובקת מצויה באזורים הגבוהים של ישראל - הרי-יהודה, הכרמל והגליל העליון. היא גדלה באזורים מוצלים חלקית, על סלעים, בינות לאבנים ובקרקעות שונות. תפוצתה העולמית כמעט קוסמופוליטית.
זקנית חובקת תוארה על-ידי הרופא והבוטנאי הגרמני הדוויג (Johann Hedwig, 1730-1799), הנחשב כ"אבי חקר הטחבים (הבריולוגיה)" והיה הראשון להבחין באברי המין הזכריים (אנתרידיה) והנקביים (ארכגוניה) שלהם ולתאר את מחזור חייהם. תיאור המין, יחד עם תיאוריהם של כמעט כל מיני הטחבים שהיו ידועים בזמנו, ראה אור לאחר מותו, בשנת 1801, בספרו הבסיסי Species Muscorum Frondosorum (בלטינית: "מיני טחבי העלים").
שמו המדעי של הסוג, Barbula, מלטינית: barba - "זקן", ula - "סיומת מקטינה", לאמור: "זקנקן", מאזכר את השיניים הנימיות, הארוכות והמסולסלות, שבפי-המנבג. את שמו העברי של הסוג, "זקנית", טבע חלוץ חקר טחבי ישראל, פליקס בילבסקי (1902-1979).
בסוג זקנית יותר מ-450 מינים. בישראל גדלים 13 מיני זקנית, 7 מהם משוייכים כיום על-ידי חוקרים שונים ורשימות טקסונומיות אחדות לסוג דושנית (Didymodon).כתב: דרור מלמד