ארכובית הררית

הדפסה
  Polygonum polycnemoides שם מדעי
  Manyleg knotweed Common name
ארכוביתיים
Polygonaceae
משפחה
5 מס' עלי כותרת
פשוט צורת העלה
תמים שפת העלה
חורש בית גידול
עגול צורת הגבעול
חד-שנתי צורת חיים
חרמון, תפוצה בארץ
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
עונת הפריחה

ארכובית הררית
צילום: © דרור מלמד   חרמון, מאי
© כל הזכויות שמורות לצלמים ולאתר צמח השדה.

תמונות נוספות:

מידע נוסף

ארכובית הררית היא צמח חד-שנתי, שרוע עד נטוי, קרח ומעט מחוספס, מסתעף מבסיסו, גובהו 20-5 ס"מ. הגבעולים דקים, שבריריים, עשויים פרקים רבים, הקצרים מן העלים. מן המפרקים יוצאים עלי-לוואי קרומיים, ביצניים, מאוחים לשופרים צינוריים, חסרי-עורקים, העוטפים את הגבעול, ארוכים מהמפרקים ועשויים להגיע לכדי 3-1.5 ס"מ, נראים כקרועים בקצותם. העלים קרחים, יושבים, בשרניים, מוארכים ומחודדים, שפתם מעוגלת כלפי מטה, עורק-העלה המרכזי בולט, בעיקר בחלקם התחתון. הפרחים, בודדים או זוגות, נישאים על עוקצים קצרים הנתונים בשופרית, מסורגים בחיק עלים, בחלקי הגבעול העליונים. לפרחים 5 עלי כותרת לבנים או ורודים, ביצניים-מחודדים, 8 אבקנים שמאבקיהם כהים ו-3 עמודי עלי קצרים וקטומים שבראשם צלקות כדוריות. הפרי אגוזית מחודדת בעלת 3 מקצועות, כאשר הצלע האחת רחבה משתי האחרות. האגוזית מפוספסת-מנוקדת, צבעה חום-כהה מבריק והיא הדוקה לשרידי העטיף.
ארכובית הררית פורחת בתחילת הקיץ. היא מצויה בחרמון, ברום 1,700-1,300 מטרים. תפוצתה העולמית משתרעת באסיה ובמזרח התיכון.
שם הסוג המדעי,Polygonum, מן המילים היווניות: poly (הרבה) ו-goni (ברך, מפרק), לאמור: "רב-ברך", הוענק ע"י הבוטנאי בן המאה ה-18 אנטון לורן דה- ג'סיו (Antoine Laurent de Jussieu) ומתאר את המפרקים הרבים עטויי השופר של חלק ניכר ממיני הארכובית. השם העברי - ארכובית - הוא הטיה של המילה ארכובה, ברך, בלשון התלמוד. שם המין, polycnemoides, הוא צירוף של המילים היווניות:  poly (הרבה) ו-cnemo (שוֹק), כך ששמו המלא של הצמח הוא "רב-ברך רב-שוקיים", בשל הפרקים הקצרים והמרובים שבגבעולים.
הסוג ארכובית (המתחלק כיום לשני סוגים, ראה להלן) כ-250 מינים מוסכמים ומינים רבים מסופקים. בישראל נאספו 18 מינים, המחולקים לשתי קבוצות עיקריות: 5 מינים שבהם הפרחים ערוכים בתפרחת דמוית שיבולת צפופה והם רב-שנתיים (מינים אלה נמנים כיום עם הסוג Persicaria, אך שם הסוג העברי נשמר והוא עודנו "ארכובית") ו-13 מינים שבהם הפרחים בודדים או בקבוצות בחיקי עלים, בהם מינים חד-שנתיים ורב-שנתיים (אלו הם בני הסוג Polygonum).

כתב דרור מלמד


מקורות מידע

הצמח במקורות

צורת עלי הלוואי, הדומה לשופר, הזכירה לאבותינו את האבוב שבו ניגנו בבית-המקדש: "אבוב היה בבית המקדש. חלק היה, דק היה של קנה היה" (ערכין י').
במשנה הוא מופיע גם "כאבוב רועה": "אין אוכלין איזוב-יון בשבת לפי שאינו מאכל בריאים. אבל אוכל הוא את יועזר ושותה אבוב-רועה" (שבת י"ד, ג'). הגמרא גם מפרשת " חוטרא דרעיא" (חוטר הרועה) כך : "ענף שגדל יחידי שאין לו ענפים אילך ואילך" (הכוונה לעלים).
אוריה פלדמן וברוך צ'יזיק מזהים את אבוב הרועים עם הארכובית השבטבטית. לברוך צ'יזיק יש גרסה משלו למונח אבוב: "פקעי הגבעול גדלים ומבקיעים להם דרך בתוך הנדן הקרומי, נשארת אחרונה קיימת בצורת צינור מנוקב, ומכאן כנראה השם העברי 'אבוב של קלאין' (כלים פרק ב', ג')". אבוב של קלאין הוא כלי מלא נקבים לקליית שיבולים, גרעינים וכד'.
בפי הערבים הוא מכונה בשם "עצת אל ראעי", שפירושו מקל הרועים,מה שמראה על זיקה לשמו הקדום.
בפי הרמב"ם הוא נקרא מטה הרועה.

פולקלור ורפואה עממית
כבר בימי אבותינו, ובהמשך, בימי הביניים, היה בשימוש לצורכי ריפוי:
הגמרא מפרשת "ושותה אבוב-רועה - אבוב שהרועה נותן עליו מים ושותהו. והוא טוב למי שנזוק על ששתה מים מגולים והוא סגולה לבני מעיים" (שבת י"ד, ג').
הרמב"ם מונה אותו "בין הסמים הקרים והרטובים בשלישית; ויש בו הרתעה למורסות החמות ומפסיק הדם"
לפי דיאוסקורידס , הרופא היווני שחי מהמאה הראשונה לפסה"נ, היו משתמשים לפנים במיץ הגבעולים והעלים לרפואה נגד עצירת שתן ומחלות אחרות.
כיום ישנן תרופות רבות המיוצרות מארכובית זו ואחרות המשמשות לריכוך העור.
במישרה של הצמח השתמשו גם נגד הכשת נחשים ארסיים. הרמב"ם מונה אותו "בין הסמים הקרים והרטובים בשלישית; ויש בו הרתעה למורסות החמות ומפסיק הדם" (מרגיע את חומרת הדלקות). בימי הביניים שימשה אבקה שנעשתה משורשי הצמח כתרופה נגד אבעבועות שחורות, לריפוי סכרת, לכיווץ רקמות, לעצירת שטפי דם ולגרימת הפלות מלאכותיות.

מעניין שגם הפלחים משתמשים במשרה הצמח נגד אבנים בכליות. יהודי תימן מכנים את הארכובית בשם ע'תרוב. העלים הכתושים ניתנים לאכילה נגד הרעלה, שגרמה שתיית מי באר, שהסתבר כי גם נחש שתה מהם והרעילם. כמו כן עלים כתושים משמשים לריפוי פנימי נגד כאבי בטן. לריפוי חיצוני משתמשים בעלים כתושים לריפוי פצעים וגרב.

ברפואה המודרנית גילו, שהחומרים הפעילים בצמח משמשים כסם מכווץ. לעצירת דימומים מרתיחים 0.6 גרם אבקת שורשים בתוך חצי ליטר מים ומניחים על הפצע. תה או מרתח מעלי הארכובית משמשים כחומר יעיל לגרגור נגד פצעים בפה, ונגד דלקת גרון ושקדים. העלים הטריים נלעסים לחיזוק הלסתות ולייצוב שיניים נעות.
 מתוך ילקוט הצמחים לנסים קריספיל


 
גינון חסכוני בצמחי בר