כרוב שחור הוא צמח חד-שנתי חורפי, מצליב אופייני. הוא זקוף, גובהו הרגיל 70 ס"מ, לפעמים עד 200 ס"מ. העלים ערוכים רובם בשושנת בבסיס הצמח, שסועים לאונות ככינור, האונה הקיצונית גדולה מיתרן. חלקו התחתון של הגבעול מכוסה שערות זקופות וקשות.
כרוב שחור פורח בין מרס ליולי, בפריחה אופיינית למצליבים, כמו החרדל ודומיו, צבעה צהוב-לימון בוהק. התפרחת מסועפת, צפופה ורבת-פרחים. הפרי גלילי קצר, משונץ בין הזרעים, אורכו 15 מ"מ, בראשו מקור חסר זרעים. הוא הדוק לגבעול.
כרוב שחור גדל בקרקעות כבדות, בצידי דרכים ובשדות. נפוץ בארץ בעיקר בעמקים הימתיכוניים: במישור החוף, בעמק יזרעאל, באחדים מעמקי הגליל ובעמק הירדן העליון. תפוצתו העולמית משתרעת בארצות שסביב הים התיכון, וגם הלאה צפונה ומזרחה באירופה ובאסיה.
עליו נאכלים בהיותם צעירים כשהם חיים או מבושלים. כל חלקי הצמח משמשים ברפואה העממית נגד תולעים בבטן, צרידות, רבמטיזם, פצעים, גאזים בבטן, פטריות בעור, ובעיות בדרכי הנשימה.
הסוג כרוב מונה בין 35-50 מינים רובם חד שנתיים . בארץ גדלים בבר 4 מינים כאשר בעת האחרונה הצטרף אליהם כרוב הנפוס (השמן) . מינים רבים של כרוב תורבתו ומשמשים מאכל לאדם וגידולי חקלאות. במיניו השונים נאכלים העלים, השורשים, הגבעולים או הניצנים. כן מפיקים מזרעיו שמן או תבלין.
כתב מייק לבנה