תלתן לביד

הדפסה
  Trifolium tomentosum שם מדעי
קטניות
Fabaceae
משפחה
5 מס' עלי כותרת
תלתני צורת העלה
משונן שפת העלה
חברות שיחים (בתה וגריגה) בית גידול
עגול צורת הגבעול
חד-שנתי צורת חיים
גולן, חרמון, גליל, עמק ירדן עליון, עמקים, גלבוע, כרמל, הרי שומרון, מדבר שומרון, הרי יהודה, מדבר יהודה ובקעת ים המלח, שרון, שפלה, נגב צפוני, נגב והרי אילת, תפוצה בארץ
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
עונת הפריחה

תלתן  לביד
צילום: © דרור מלמד   בני-ברק, מרץ
© כל הזכויות שמורות לצלמים ולאתר צמח השדה.

תמונות נוספות:

מידע נוסף

תלתן לביד הוא צמח עשבוני חד-שנתי, קרח, מסועף מבסיסו, גובהו 20-10 ס"מ. הגבעולים גליליים, לעתים מחורצים לאורכם, נושאים עלים תלתניים בעלי פטוטרת ארוכה, החבוקה ע"י זוג עלי-לוואי איזמלניים, מאוחים בפטוטרת עד לכמחצית אורכם. העלעלים דמויי ביצה הפוכה והם קטומים או מחורצים בראשם. שפת העלעלים משוננת באופן בולט, ולעתים הם מעט שעירים בצידם התחתון.
תלתן לביד משתייך לקבוצת "התלתנים ההפוכים", בהם עמדת הפרח הפרפרני הפוכה מהצורה הפרפרנית של סוגים אחרים, כך שהמפרש והסירה פונים אל ציר התפרחת ולא ממנו והלאה. התפרחות מרובות, יושבות בחיקי העלים, לאורך הגבעולים. הגביע צינורי, שעיר, בעל שיניים איזמלניות, קצרות בהרבה מצינור הגביע. הפרחים קטנים, הכותרת ורודה.
תלתן לביד ניכר בפירותיו הצמריים, דמויי כדורי צמר-גפן בגווני לבן-קרם-ורדרד, אשר אינם אלא גביעי הפרח הנפוחים והלבידים. כמו שמו העברי גם שמו המדעי מתייחס לצורת הפרי (השם המדעי Trifolium בלטינית הוא תלתן, tri- שלשה, folium עלה; tomentum - מוך, פלומה, צמר; Tomentosum – פלומתי, צמיר, לביד). אין לטעות בין תלתן לביד לתלתן צמיר שגם פירותיו כדוריים-צמירים. לאחרון פרחים מועטים, גדולים יחסית ואינם "הפוכים".
על פי צורת הגביעים הבשלים וסימנים נוספים יש המבחינים במספר זנים של תלתן לביד: זן מזרחי, זן צמיר, זן טיפוסי וזן כפוף- שיניים. התרמיל מכיל זרע בודד או שני זרעים עגלגלים, צהבהבים-חומים. הפריחה בחדשי החורף והאביב.
תלתן לביד גדל בבתות, מעזבות, שדות בור וערבות, הוא נפוץ ברוב גלילות הארץ.
מקורו של הצמח בצפון אפריקה, המזרח התיכון ואירופה ומשם התפשט לכל היבשות.

תלתן הוא סוג גדול ומגוון במשפחת הקטניות (לשעבר הפרפניים), בסדרת הקטניות. מספר מיניו מגיע ל-280. בארץ 51 מינים, והריהו הסוג השני בגודלו (במספר מיניו) בארץ, אחרי קדד. הארץ משמשת מרכז חשוב בתפוצתו העולמית ובמחקר הסוג. רוב המינים בארץ הם עשבים חד-שנתיים זקופים, מיעוטם עשבים רב-שנתיים. מיניו מאכלסים בתי-גידול רבים.
הסימן הברור של הסוג הוא העלים תלתניים, כלומר מורכבים משלושה (תלת) עלעלים, ומכאן שמו. אין הוא הפרפרני היחיד שעליו תלתניים, אך הוא שזכה בשם שמציין את התכונה הזאת. ברוב מיני התלתן יוצאים כל 3 העלעלים מנקודה אחת, במינים ספורים (7 מינים בארץ) נישא העלעל האמצעי על פטוטרית קצרה מעל מפגש שני העלעלים הצדדיים.
הפרחים ערוכים לרוב בקרקפות מרובות-פרחים. הפרח פרפרני, מייצר צוף, הנאגר בציפורן של מפרש הכותרת. החרק חונה על משוטי הכותרת וחותר לצוף שבצינור הפרח, וכך הוא מוריד את הסירה וגורם להזדקרות האבקנים (או מאוחר יותר – הצלקת) המסתתרים בה.
הפרי הוא תרמיל הכלוא בגביע ואינו נפתח, ובו זרעים מעטים: לרוב 1–2, לפעמים עד 8. הוא מצויד בשיניים או ווים, ומופץ בשלמותו כיחידה אחת, נאחז בנוצות של עופות או בשיער של יונקים.
בני הסוג נבדלים מהסוג הדומה שברק בעלים ובאבקנים – עלי השברק ריחניים והם נושאים בלוטות או שערות בלוטיות, ועלי התלתן לרוב אינם כך; ותשעה מתוך עשרת האבקנים של תלתן זיריהם מאוחים לצינור בעוד העשירי חופשי, ואילו בשברק כל עשרת הזירים מאוחים.
בתרבות מגדלים תלתן למזון לחיות-המשק כמספוא ירוק או מיובש כחציר, וכן למרעה ולזבל ירוק במחזור הזרעים. הוא מועיל גם כצמח-דבש לדבורים. היבול השנתי העולמי הוא 84 מיליון טון לשנה.

כתבו דרור מלמד ומייק לבנה


מקורות מידע

הצמח במקורות

השם תלתן נזכר כמה פעמים במשנה. במסכת כלאיים (פרק ב', משנה ה') מורה המשנה כי אין חובה לנכש עשבים שוטים שצמחו בינות לתלתן המגודל כצמח מספוא לבהמות ואין לחשוש לכלאיים, משום שאין בעל הבית מעוניין בעשבים אלה והם לו מטרד: "וְכֵן תִּלְתָּן שֶׁהֶעֱלָה מִינֵי צְמָחִים - אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לְנַכֵּשׁ".
במסכת מעשרות (פרק א', משניות ב'-ג')  מסבירה המשנה כי חובת הפרשת מעשרות מהתלתן היא משלב שהפרי בשל דיו, על מנת שזרעיו יוכלו לנבוט ולגדל את הדור הבא: "מֵאֵימָתַי הַפֵּרוֹת חַיָּבוֹת בַּמַּעַשְׂרוֹת... הַתִּלְתָּן - מִשֶּׁתְּצַמֵּחַ".
המפרשים ורש"י בראשם, זיהו את התלתן המשנאי עם המין גרגרנית החילבה.  השם תלתן נשמר למין גרגרנית החילבה גם במילונם של פ. אוירבך ומ. אזרחי (קרישבסקי), "ילקוט הצמחים", שיצא לאור ע"י ועד הלשון העברית בשנת תר"ץ (1930). רק שנה מאוחר יותר הוחל להשתמש באופן סדיר בשם תלתן לסוג המוכר לנו כיום בשם זה ע"י איג וחבריו במגדיר הצמחים שערכו וראה אור בשנת 1931.

כתב: דרור מלמד


 
גינון חסכוני בצמחי בר