חרדל השדה

הדפסה
  Sinapis arvensis שם מדעי
  Charlock Common name
חרדלה שם ערבי
  خردل أللّغة آلعربيّة
מצליבים
Brassicaceae
משפחה
4 מס' עלי כותרת
מחולק לאונות צורת העלה
מפורץ שפת העלה
קרקעות כבדות בית גידול
עגול צורת הגבעול
חד-שנתי צורת חיים
גולן, חרמון, גליל, עמק ירדן עליון, עמקים, גלבוע, כרמל, הרי שומרון, מדבר שומרון, הרי יהודה, מדבר יהודה ובקעת ים המלח, שרון, שפלה, נגב צפוני, בקעת הירדן, תפוצה בארץ
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
עונת הפריחה
תבלין ו/או צמח מאכל צופני

חרדל השדה
צילום: © דרור מלמד   תל אביב, ינואר
© כל הזכויות שמורות לצלמים ולאתר צמח השדה.

תמונות נוספות:

מידע נוסף

חרדל השדה הוא צמח חד שנתי הנפוץ ברוב אזורי החבל הים תיכוני בארץ. פורח בצבע צהוב בשולי שדות ובתוכם והוא מוכר גם כעשב רע. נפוץ מאד באדמות כבדות, בשולי דרכים ובמרחבים פתוחים.
אף שהוא נחשב עשב רע בשטחים מעובדים, הצבע הצהוב בוהק של כתמי פריחתו מעורר התפעלות.
זרעי חרדל נובטים לאחר הגשמים הראשונים. העלים הראשונים גדולים דמויי כינור, שעירים ובעלי פטוטרת. מביניהם צץ עמוד תפרחת העולה לגובה של כ50 ס"מ עליו יושבים עלים קטנים יותר. הפרחים ערוכים בתפרחת דמוית אשכול.
הפרח נכון גודלו כ-12 מ"מ, עלי הגביע ירוקים ומספרם 4. בדור הפנימי מצויים 4 עלי כותרת מפורדים צהובים בסיסם צר המתרחב בהמשך. במרכז מצויים 6 אבקנים בעלי זירים חופשיים. 2 אבקנים מתוך השישה הם עקרים. השחלה עילית עמוד השחלה מסתיים בצלקת בולטת. הפרח מכיל צוף רב והוא מושך אליו דבורים. על כן הוא נחשב כצמח צוף חשוב. הפרי תרמיל המכונה קציץ אורכו כ- 4 ס"מ והוא מורכב משני חלקים. החלק הקרוב לעמוד התפרחת נפתח בשתי קשוות. והוא מכיל מספר זרעים. החלק בקצה התרמיל הוא מקור דמוי חרוט בלתי נפתח המכיל 2-1 זרעים. עם הבשלת התרמיל הוא מתבקע לשניים ומפזר את הזרעים. המקור לא נפתח והזרעים נשארים לכודים בתוכו. הוברר שזרעים אלה תתעכב נביטתם בגלל הימצאות חומרים מעכבי נביטה בתרמיל. בעוד שאלה בחלק שנפתח ינבטו מיד לאחר רדת הגשמים הראשונים.
הזרעים מכילים שמני חרדל וכן גם חלקי הצמח האחרים. הזרעים, תרמילים טריים וגם הגבעול והתפרחת הם אכילים ולהם טעם עדין של חרדל. לצמח סגולות רפואיות. כתישת הזרעים ומיצוי שמן חרדל וערבובו בשמן זית מהווה תרופה נגד דלקות אוזניים. מריחת שמן הזרעים יעיל בטיפול גם נגד כאבי מפרקים וכאבי גב. שתיית משרה הנחלט מהזרעים יעיל כנגד אבנים בכליות ומחלות בכבד.
טיפוס תפוצה ים תיכוני.

כתבה ערגה אלוני.


מקורות מידע

הצמח במקורות

בספרות המשנה והתלמוד נזכר החרדל פעמים רבות, ומן הסתם היה מצוי לרוב ומוכר לכל תושבי הארץ. אבותינו הכירו שלושה מינים: החרדל הלבן, החרדל המצרי וחרדל השדה. את החרדל גידלו כירק-מאכל, והיו נוהגים להשתמש בעיקר בראשי הגבעול ובעלים בבישול ובכבישה: "אמר רבי יהושע מימי לא לא גס ליבי לומר לאדם צא ולקט לך תמרות של חרדל וכבוש והוי פטור מן המעשרות" (תוספתא, מעשר ראשון ג').
לגבי הסגולות הרפואיות הטמונות בו, נאמר: "הרגיל בחרדל אחד לשלושים יום, מונע חליים מתוך ביתו. אבל לא בכל יום, מפני שהוא מחליש את הלב" (ברכות מ', א').
זרעי החרדל שימשו "כמשקולת מידה": "אפילו כעין החרדל ובפחות מכן..." (נידה ה',ב').
ועוד נאמר על הזרעים: "חרדל מאכל ליונים" (ירושלמי, שבת י"ח, ט"ז)

פולקלור ושימוש ברפואה עממית
מתוך ילקוט הצמחים של נסים קריספיל

על מעמדו של החרדל כמאכל יוקרה אנו לומדים גם מהמשך סוגייתנו (קלג ע"א): "א"ל רבא לשמעיה זכי לן מתנתא דבעינא למיכל לישנא בחרדלא". כך גם בהשוואה בין סעודות אברהם ושלמה המלך: "ולמה לי תלתא תסגי בחד? (מדוע היה צריך אברהם לשחוט שלשה שוורים ולא הסתפק באחד?) אמר רב חנן בר רבא: כדי להאכילן שלש לשונות בחרדל" (בבא מציעא, פו ע"ב). על פי סוגיות אלו פוסק הרמב"ם: "מתנות כהונה אין נאכלות... אלא בחרדל, 'למשחה בהן' כדרך שהמלכין אוכלין" (פיהמ"ש חולין, פ"י, מ"ד).


קישורים


 
גינון חסכוני בצמחי בר