חרדל השדה הוא צמח חד שנתי הנפוץ ברוב אזורי החבל הים תיכוני בארץ. פורח בצבע צהוב בשולי שדות ובתוכם והוא מוכר גם כעשב רע. נפוץ מאד באדמות כבדות, בשולי דרכים ובמרחבים פתוחים.
אף שהוא נחשב עשב רע בשטחים מעובדים, הצבע הצהוב בוהק של כתמי פריחתו מעורר התפעלות.
זרעי חרדל נובטים לאחר הגשמים הראשונים. העלים הראשונים גדולים דמויי כינור, שעירים ובעלי פטוטרת. מביניהם צץ עמוד תפרחת העולה לגובה של כ50 ס"מ עליו יושבים עלים קטנים יותר. הפרחים ערוכים בתפרחת דמוית אשכול.
הפרח נכון גודלו כ-12 מ"מ, עלי הגביע ירוקים ומספרם 4. בדור הפנימי מצויים 4 עלי כותרת מפורדים צהובים בסיסם צר המתרחב בהמשך. במרכז מצויים 6 אבקנים בעלי זירים חופשיים. 2 אבקנים מתוך השישה הם עקרים. השחלה עילית עמוד השחלה מסתיים בצלקת בולטת. הפרח מכיל צוף רב והוא מושך אליו דבורים. על כן הוא נחשב כצמח צוף חשוב. הפרי תרמיל המכונה קציץ אורכו כ- 4 ס"מ והוא מורכב משני חלקים. החלק הקרוב לעמוד התפרחת נפתח בשתי קשוות. והוא מכיל מספר זרעים. החלק בקצה התרמיל הוא מקור דמוי חרוט בלתי נפתח המכיל 2-1 זרעים. עם הבשלת התרמיל הוא מתבקע לשניים ומפזר את הזרעים. המקור לא נפתח והזרעים נשארים לכודים בתוכו. הוברר שזרעים אלה תתעכב נביטתם בגלל הימצאות חומרים מעכבי נביטה בתרמיל. בעוד שאלה בחלק שנפתח ינבטו מיד לאחר רדת הגשמים הראשונים.
הזרעים מכילים שמני חרדל וכן גם חלקי הצמח האחרים. הזרעים, תרמילים טריים וגם הגבעול והתפרחת הם אכילים ולהם טעם עדין של חרדל. לצמח סגולות רפואיות. כתישת הזרעים ומיצוי שמן חרדל וערבובו בשמן זית מהווה תרופה נגד דלקות אוזניים. מריחת שמן הזרעים יעיל בטיפול גם נגד כאבי מפרקים וכאבי גב. שתיית משרה הנחלט מהזרעים יעיל כנגד אבנים בכליות ומחלות בכבד.
טיפוס תפוצה ים תיכוני.

כתבה ערגה אלוני.

עודכן