פשתה צרת-עלים

הדפסה
  Linum bienne שם מדעי
פשתיים
Linaceae
משפחה
5 מס' עלי כותרת
סרגלי צורת העלה
תמים שפת העלה
קרקעות כבדות בית גידול
עגול צורת הגבעול
חד-שנתי צורת חיים
גולן, גליל, עמק ירדן עליון, עמקים, כרמל, הרי שומרון, הרי יהודה, מדבר יהודה ובקעת ים המלח, שרון, שפלה, תפוצה בארץ
הצג מפת תפוצה
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
עונת הפריחה

דווח לנו

פשתה  צרת-עלים
צילום: © יהודה מרטה  
© כל הזכויות שמורות לצלמים ולאתר צמח השדה.

תמונות נוספות:

מידע נוסף

צמח חד-שנתי או דו-שנתי עדין, ארך-גבעולים, שפרחיו כחלחלים. העלים צרים וארוכים, מחודדים, כמעט סרגליים. גדל בביצות ובאדמות בלתי מנוקזות ברוב אזורי הארץ הימתיכוניים מהרי יהודה וצפונה.
פורח באביב. הפרח כחול חיוור, מטיפוס 5: יש לו 5 עלי גביע, 5 עלי כותרת, 5 אבקנים (מאוחים בתחתיתם) ערוכים חליפות עם 5 סטמינודים (אבקנים מנוונים). עלה הכותרת מקושט בעורקי-אורך כחולים כהים, שגונם מתחזק לכדי טבעת נאה במרכז הפרח. אורך ציפורן הכותרת חצי מאורך טרף הכותרת. השחלה עילית, עם 5 עליים מפורדים. הזרעים שטוחים ומבריקים. בפרחיו מתרחשת האבקה עצמית (בניגוד לפשתה שעירה, ר' שם), וכן מתרחשת האבקה פוריה בינו לבין פשתה תרבותית. מכאן השערה כי אולי מין זה הוא המקור לפשתה התרבותית.
תפוצתו העולמית משתרעת בארצות הים התיכון.
במשפחה 8 סוגים עם 250 מינים, רובם בסוג פשתה. בסוג פשתה 80–200 מינים, בארץ 8–12.

הצמח משמש מקור לסיבים עוד משחר העידן ההיסטורי, ומאז המאה ה-19 גם מקור לשמן. הפשתה היא צמח-הסיבים הותיק בארץ. אריגי פשתה מוזכרים במקרא, וחבילות פשתה נערמו לייבוש על גגה של רחב ביריחו. הצמח עצמו כגידול חקלאי נזכר רק פעם אחת בתורה, בתור גידול שנפגע במכת הברד במצריים. בלוח גזר נקרא חודש אדר בשם ירח עצר פשת, היינו חודש קציר הפשתה. במשנה נזכרת הפשתה רבות (בנוסח פשתן). ר' פרטים אצל יהודה פליכס, עולם הצומח המקראי; אוריה פלדמן, צמחי התנ"ך; וביתר פירוט: אוריה פלדמן, צמחי המשנה. פרטים על טכנולוגיות להפקת סיבים ושמן מפשתה ר' בלקסיקון בוטני של חנה נמליך.
יש טוענים כי המונח העברי "בד" מתייחס במקורו אך ורק לאריגי פשתן, ולא נכון להחילו גם על אריגי כותנה, צמר או חומרים סינתטיים. אריגי פשתה נדחקו כיום בפני אריגי כותנה וחומרים סינתטיים, והם משמשים רק מעט, בעיקר לבגדי-קיץ קלים (שאינם מחממים), לסדינים, מפות-שולחן, שמלות, וכן לייצור חוטים חזקים לתפירת נעליים, קשירה, רשתות. כמו-כן משמשים סיבי פשתה גולמיים לאיטום אינסטלציה. כיום מגדלים בעולם פשתה לסיבים על פני שטח של 14,000 קמ"ר, ויבול הסיבים מגיע לכדי 800,000 טון (לעומת 25.5 מיליון טון סיבי כותנה). את הסיבים מפיקים מן הגבעולים. בארץ גידלו פשתה לסיבים בימי הביניים, במיוחד באזור בית-שאן. בעת החדשה חודש גידול הפשתה בארץ ב-1950 על פני שטח של 5 קמ"ר, אך ב-1962 הופסק הגידול בגלל אי-כדאיות כלכלית.
פשתה לזרעים מגדלים מאז פותחו זנים מתאימים בראשית המאה ה-19. מהזרעים מפיקים שמן, ובמידה פחותה הם משמשים גם לקונדיטוריה ולתעשיית חלבה. פסולת התעשיה (כוספה) משמשת מזון טוב לבעלי-חיים במשק האדם. זרעי פשתה מנוצלים גם למאכל ולרפואה, וכן למילוי כריות-חימום. ברפואה העממית מאמינים בכוחם של זרעי פשתה נגד כאב-בטן, אבנים בכליות, בעיות עיכול, תולעים בבטן, פורונקל, טחורים, שיעול, נשירת שיער ואין-אונות. משתמשים בחליטה לשתיה, בזרעים קלויים לאכילה, באבקת זרעים קלויים מעורבת בשמן למריחה על פצעים. מגדלים בעולם פשתה לזרעים, בעיקר לשמן, על פני שטח של 50,000 קמ"ר, והיבול השנתי מתקרב ל-3 מיליון טון. בשמן משתמשים בעיקר לתעשיית הצבעים. מיני פשתה מטופחים גם כצמחי נוי יפי-פריחה. במשפחה 8 סוגים עם 250 מינים, רובם בסוג פשתה. בסוג פשתה 80–200 מינים, בארץ 8–12.

כתב מייק לבנה


מקורות מידע

הצמח במקורות

הפשתן או בשמו המקראי פשתה הוא אחד מהגידולים העתיקים ביותר לסיבים. בעבר הפשתה היתה צמח הסיבים הנפוץ, החשוב והיקר ביותר בעולם. הפשתן שימש למטרות שונות כמו הפקת שמן מזרעיו (ראה תמונות להלן) אך בעיקר לתעשיית אריגים מסוגים שונים. מחומר גלם זה הוכנו אריגים פשוטים מחד גיסא ומאידך גיסא אריגים יקרים ביותר. כנראה שמחיר האריג היה תלוי באופן הכנתו.

במקרא מוזכרים הפשתן ומוצריו פעמים רבות בשמות שונים (פשתים, בד, שש, בוץ וכתונת) אך בהתייחס לגידולו הוא מוזכר פעם בודדת במכת הברד: "והפשתה והשערה נכתה, כי השערה אביב והפשתה גבעל (שמות, ט' ל"א).
אנו לומדים על מעמדם המיוחד של בגדי הפשתן מדברי הגמרא בכתובות (נט ע"ב): "ותני ר' חייא: הרוצה שיעדן את אשתו ילבישנה כלי פשתן וכו'. (ראו קישורים לדף היומי -בדף זה)

ועוד על בגדי פשתה מגוהצים... אביי קובע כי: "אשה - בעלה משמחה", זאת אומרת - אין האשה חייבת במצוות שמחה ברגל ("ושמחת בחגך"), אלא בעלה צריך לשמחה. וכיצד משמחה בעלה? "בבבל בבגדי צבעונין, בארץ ישראל בבגדי פשתן המגוהצים" (רש"י). פירושו של רש"י מסתמך על דברי הברייתא בפסחים (ק"ט ע"א) העוסקת בשאלה זו: "במה משמחם? ...תני רב יוסף: בבבל בבגדי צבעונין, בארץ ישראל בבגדי פשתן מגוהצין". הגיהוץ הארץ ישראלי, מסתבר, היה מוצלח יותר מזה הבבלי (אולי בהשפעת התרבות והאופנה הרומית השלטת בארץ), ולכן היה בו די, בעיני רב יוסף, בכדי לשמח את הנשים. בבבל, לעומת זאת, חיפה הצבע על הגיהוץ הלא-מושלם.

 
צימרים בצפון   גינון חסכוני בצמחי בר  

israelbiz- בניית אתרים