טופח מצוי הוא פרפרני חד-שנתי זקוף או מטפס על צמחים שכנים, גובהו 20 ס"מ. בבסיס העלה יושב זוג של עלי-לואי בדמות מחומש מחודד. פטוטרת העלה עצמה מנוונת, הפכה כולה רק לקנוקנת ארוכה, הנראית כיוצאת מבין עלי-הלואי.
טופח מצוי פורח בין פברואר לאפריל. צבע הפרח צהוב עז, והוא נישא על עוקץ ארוך ודק, בודד או 2 פרחים בתפרחת. הפרי גלילי מוארך, אורכו 3 ס"מ, והוא משונץ מעט בין הזרעים. בהתייבש הפרי מתפתלות קשוותיו ומתבקעות בבת-אחת לפזר את הזרעים למרחק-מה.
טופח מצוי גדל בבתה, בשדות-בור, בגינות ובשדות-שלחין. הוא שכיח בדגם-פיזור של פרטים בודדים. נפוץ ברוב אזורי הארץ הימתיכוניים, בעיקר בצפון הארץ ובמרכזה, חודר מעט גם כלפי הדרום.
בסוג טופח כ–160 מינים, בארץ 24, כולם פרט לשניים הם חד-שנתיים, גבוהים ויפים. טופח הוא סוג מגוון, שמיניו שונים זה מזה בגורמים רבים, עד שכל הכללה לגבי תכונות הסוג יש לה חריגים, והספרים כותבים אותה בתוספת "לרוב". ובכל זאת אפשר להבחין מיד שמין בלתי-מוכר הוא כנראה טופח: העלה מנוצה לרוב, מורכב מזוג אחד (לפעמים יותר) של עלעלים. בבסיסו זוג עלי-לואי גדולים, וציר העלה מתמשך בקצהו לקנוקנת. הגבעולים לרוב מכונפים או ממוקצעים. הפרח פרפרני טיפוסי, במינים רבים צבעו כתום–חום בהיר טיפוסי. הוא מפריש צוף ומדיף ריח, ומואבק על-ידי חרקים, בעיקר דבורים. את אבקתו הוא מעביר לחרק בשיטת "משחת-השיניים": 9 אבקנים מאוחים ואחד חופשי, כולם כלואים בתוך הסירה, ובה מצטברת האבקה הבשלה. האבקה מבשילה לפני שהצלקת בשלה לקלוט אבקה. משנעמד חרק על הפרח הוא לוחץ על המשוטים והסירה, ואז דוחף עמוד העלי מעט אבקה דרך סדק שבראש הסירה אל גחונו של החרק. בתוך הסירה נותרת די אבקה כדי להאביק גם את החרק הבא שיבקר בפרח. הפרי הוא תרמיל סרגלי פחוס, רחב בגבו הרבה יותר מאשר בגחונו, נפתח בשתי קשוות. הסוג טופח קרוב לסוגים בקיה ואפון. השם טופח הוא קדום, נזכר 7 פעמים בכתבי חז"ל. היו מכינים מזרעיו גריסים וכן היו אוכלים את זרעיו כשהם מבושלים, כמו עדשים, אך זה נחשב מזון לשעת הדחק. מיני טופח משמשים היום בארץ כגידול חקלאי נדיר לחציר, במעורב עם דגניים. בארצות אחרות הם נחשבים לצמחי מספוא ומרעה חשובים. המין טופח ריחני מקובל מאוד כצמח-נוי מטפס, נקרא גם "אפונה ריחנית".
מיני טופח משמשים למאכל אצל ערביי הארץ, טריים או מבושלים. ברפואה העממית הם נחשבים כתרופה לשלשול, לפצעים בעור הפנים וכממריץ יצירת חלב-אם.
כתב מייק לבנה