לוענית גדולה היא צמח דו-שנתי זקוף וגבוה (1 עד 1.5 מ'), קירח, כמעט לא מסתעף. הגבעול עבה, מצולע, גונו אדום–ארגמני. העלים נגדיים, גדולים, אורכם 10 ס"מ ויותר, והם נישאים על פטוטרת, גזורים לאונות. האונות כמעט נגדיות, משוננות כמשור.
לוענית גדולה פורחת מפברואר עד אפריל. הפרחים דו-שפתניים, קצרים (12 מ"מ), רחבים. צבעם ארגמן כהה, קצת עכור, לפעמים נמסך בו מעט גוון צהבהב או ירקרק. 5 עלי הגביע מעוגלים, רחבים, קצרים, שוליהם קרומיים בהירים, והם נושרים כשהפרח נובל. צינור הכותרת כדורי ככד נפוח, רוחבו כאורכו. השפה התחתונה מצומצמת, קצרה ורחבה, גלולה לאחור. השפה העליונה קצרה, רחבה, נטויה אחורה, שסועה לשתי אונות אמצעיות גלולות לאחור ועוד שתי אונות צדדיות זקופות. בבסיס השסע בין האונות האמצעיות יוצא קשקש לבנבן שמוצאו מאבקן מנוון. העלי והאבקנים בולטים הרבה מהכותרת, כלשון שלוחה בהתרסה, ובולטים גם בצבעם הצהוב על רקע הכותרת הכהה. תחילה יוצא העלי, אחריו האבקנים, כך שהשלב הנקבי קודם לזכרי ונמנעת האבקה עצמית. האבקנים יושבים על צינור הכותרת, 2 מהם ארוכים, 2 קצרים מעט יותר. ההאבקה נעשית על-ידי צרעות ודבורי-דבש. הפרי הלקט כדורי.
לוענית גדולה גדלה במקומות לחים-יחסית בחבל הימתיכוני בארץ, במיוחד בצידי שבילים, גדרות ואשפתות. נפוצה ברבים מאזורי צפון הארץ ומרכזה. המין תת-אנדמי לארץ, גדל מכל העולם רק בסוריה ובארץ ישראל.
בסוג לוענית 300 מינים, בארץ 10. זה סוג אופייני למשפחתו, ושם המשפחה, הן העברי והן המדעי, גזורים משם הסוג הזה.
כתב מייק לבנה