הרדופנין יהודה

הדפסה
  Scorzonera judaica שם מדעי
  Jordanian Viper's grass Common name
קַעַפוּר, דיבּאח סַחראווי שם ערבי
  سلسفي أللّغة آلعربيّة
מורכבים
Asteraceae
משפחה
מאוחה מס' עלי כותרת
סרגלי צורת העלה
תמים שפת העלה
מדבר בית גידול
עגול צורת הגבעול
בעל בצל או פקעת (גיאופיט) צורת חיים
מדבר שומרון, הרי יהודה, מדבר יהודה ובקעת ים המלח, נגב צפוני, נגב והרי אילת, תפוצה בארץ
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
עונת הפריחה
תבלין ו/או צמח מאכל

הרדופנין יהודה
צילום: © עינת יחזקאלי  
© כל הזכויות שמורות לצלמים ולאתר צמח השדה.

תמונות נוספות:

מידע נוסף

הרדופנין יהודה הוא צמח רב-שנתי ערבתי נמוך, אפור. עליו מרוכזים בבסיסו, ואין לו גבעולים, פרט לעוקץ התפרחת, שאורכו עד 10 ס"מ. כל הצמח מכוסה שיער צמרי עדין וצפוף, שאינו נושר כבמינים אחרים. העלה סרגלי מוארך והוא גלוני מאוד, באין פרחים אפשר לטעות ולחשוב שהוא עלה של צבעוני. העלים מטיפים מיץ חלבי בהיפצעם. בקצה השורש מתפתחת פקעת ביצית. הפקעת אכילה כשהיא מבושלת או קלויה. המין התגלה בידי החוקר הישראלי אלכסנדר אייג.
הרדופנין יהודה פורח מוקדם, מינואר עד אפריל. הפרח צהוב. כל הפרחים לשוניים, גדולים, נפתחים דור אחר דור מבחוץ פנימה. הפרחים החיצוניים גדולים מהפנימיים. הקרקפת גדולה, עטופה בדורים אחדים של חפים רעופים. בראש הזרע יושבת ציצית של שערות מנוצות. ייחודו של מין זה בזרעיו השעירים מאוד, בניגוד לכל יתר מיני ההרדופנין בארץ.
הרדופנין יהודה גדל בקרקעות קירטוניות בנופי מדבר וערבה, בעיקר בחברת לענת המדבר, במדבר יהודה ובנגב. תפוצתו העולמית משתרעת במדבריות המזרח התיכון.

הסוג כולל 150 מינים, בארץ 9. לא ברור מדוע ניתן לסוג השם התלמודי הרדופין, השייך במקורו כנראה לצמח אחר לגמרי, והמקשר אותו לכאורה עם ההרדוף שאין להם הרבה במשותף. הפרחים לשוניים, גדולים במיוחד, צבעם צהוב או ורוד. הקרקפת גדולה, עטופה בדורים אחדים של עלים (חפים) רעופים – סימן מועיל להבדלה בין בני הסוג לבין מינים מסוגים אחרים, דומים. הזרעון גדול. בראש הזרעון יושבת ציצית גדולה, שערותיה מנוצות. העלה לרוב סרגלי ארוך, והעורקים נראים כמקבילים, ובאין פרחים אפשר לטעות ולחשוב שהוא מן החד-פסיגיים – דגניים או שושניים. רוב העלים מרוכזים בבסיס הצמח. כל הצמחים בסוג מפרישים מיץ חלבי.

כתב מייק לבנה

מקורות מידע


 
גינון חסכוני בצמחי בר