אלואינה אשונה

להבנת מושגי היסוד בטחבים ומחזור חייהם מומלץ לקרוא את ה"מבוא לסיסטמטיקה של טחבים" 

אלואינה אשונה היא טחב-עלים אקרוקרפי (acrocarpous, טחב זקוף, שבו מתפתחים המנבגים בקצה גבעולי הגמטופיט), המשתייך למשפחת Pottiaceae, ניכר בעליו הבשרניים והאשונים, הערוכים כשושנת. הוא הקטן ביותר מבין מיני הסוג הגדלים בישראל. הצמחים יוצרים גושים דלילים, לעתים-קרובות צומחים פזורים בינות למיני טחבים אחרים. הגמטופיט זעיר, גובהו עד 2.5 מ"מ, ירוק, הופך ירוק-כהה עד אדמדם בהתבגרותו. הגבעולים קצרצרים, פשוטים ואינם מסועפים, לעתים-קרובות מכוסים בגרגרי המצע בו גדל הטחב. העלים צפופים, לשוניים, קצותיהם מעוגלים, בסיסם חובק את הגבעול כנדן, נוטים-מעלה בזווית חדה בטחב הלח ונגללים כלפי צידו העליון של הטרף בהתייבשם. שולי הטרפים תמימים, מקופלים מעלה על פני הטרף ומשווים לעלה מראה בשרני, שתעלה עמוקה - היא מרכז הטרף שאינו מכוסה בשוליים - עוברת לאורכו. במינים אלואינה מצויה ואלואינה אשונה, שולי הטרף מקופלים לכל אורכם, עד קצה הטרף ולפיכך קצותיהם כבונים, זאת לעומת המין השלישי הגדל בישראל - אלואינה מלענית, שקצוות עליה פתוחים ומסתיימים במלען. בתאי צדו התחתון של הטרף סיבים מכילי-כלורופיל. קיפול העלה, כך שצידו התחתון פונה מעלה כלפי השמש, מאפשר הגברת ההטמעה. בעזרת זכוכית מגדלת קל מאוד לזהות אלואינה בשדה, משום שהעלים המקופלים יחודיים לסוג, אולם בשטח כמעט בלתי אפשרי להבחין בין אלואינה אשונה לבין המין הדומה מאוד - אלואינה מצויה - ויש לבחון את עלי הטחב במיקרוסקופ, על מנת להגדירו נכונה. באלואינה אשונה ניתן להבחין בגבול של תאים שקופים לאורך שולי הטרף, לפחות באזור בסיס הטרף, החובק את הגבעול. בנוסף, באלואינה אשונה קצוות העלים מעוגלים, בעוד שבאלואינה מצויה הם מחודדים, או שהם קהים ומסתיימים בחוד קטן. עורק האמצע מתמשך עד לקצה הטרף, או מעט מתחתיו.

אברי המין, הארכוגניה הנקביות והאנתרידיה הזכריים, ערוכים על פרטים נפרדים, בכעין מערך "דו-ביתי" (dioicous). המנבג סטגוקרפי (stegocarpous, מיוונית: stego - "גג", "מכסה", carpos - "פרי"), נפתח במכסה וכך משתחררים ומופצים הנבגים, דומה מאוד למנבגים של סוגים אחרים במשפחה, כגון סלולית (Tortula), צייצת (Crossidium) וזקנית (Barbula). קופסית המנבג (capsule) נישאת על זיף (seta) זקוף, צהבהב-אדמדם, אורכו 1.5-1 ס"מ. הקופסית גלילית, אורכה כ-3.5 מ"מ, זקופה, לעתים כפופה במקצת, הופכת אדומה-חומה כהה עם הבשלתה. בראש הקופסית מצנפת (calyptra) הפלואידית דמויית מקור ארוך, קרומית חרוטית-צרה, חלקה, שארית מרקמת הארכגון המכילה את תא הביצה, אותה מבקע זיף המנבג הדיפלואידי ונושאה בקצהו, תוך התפתחותו, עד לנשירתה. עם ההבשלה, נבקעת המצנפת בבסיסה בסדק יחיד (מצנפת כבונה, cucullate), נושרת וחושפת מכסה מנבג (operculum) דמוי-מקור, אורכו כשליש אורך הקופסית, הנפתח ונושר לפני שחרור הנבגים. אלה מופצים דרך פי-מנבג (peristome) חרוטי, שבו 16 שיניים, השסועות כל אחת ל-2 אונות נימיות, כך שלמעשה נראות 32 שיניים מפותלות, עולות מקרום בסיס (basal membrane), הניתן להבחנה בהגדלה.
כרוב הטחבים בישראל, תקופת צמיחתה של אלואינה אשונה קצרה ומתמשכת משלהי הסתיו (נובמבר) ועד לאביב (מרץ-אפריל). מיני האלואינה הם הראשונים לפתח מנבגים בתחילת החורף ובשנים גשומות, כבר בשלהי חודש נובמבר ניתן למצוא מנבגים בשלים, הנותרים על הצמחים לאורך זמן (עד סוף חודש אפריל).
אלואינה אשונה נפוצה בישראל. היא נפוצה במדבר יהודה, בעמק הירדן התחתון בואכה ים המלח ובנגב. ניתן למצאה גם בגליל העליון, בשרון, בשומרון ובשפלה. בית גידולה קרקעות סידניות חשופות לשמש ובינות לסלעים. תפוצתה העולמית רחבה ומשתרעת באגן הים התיכון, אסיה, צפון-אפריקה, אירופה, אוסטרליה וצפון אמריקה.
אלואינה אשונה תוארה בשנת 1888 על-ידי המורה והבריולוג (חוקר הטחבים) הגרמני לימפריכט (Karl Gustav Limpricht, 1834-1902). למעשה, תואר המין לראשונה כשייך לסוג זקנית (Barbula), על-ידי הרופא והבוטנאי הגרמני הדוויג (Johann Hedwig, 1730-1799), הנחשב ל"אבי חקר הטחבים (הבריולוגיה)". תיאור המין, יחד עם תיאוריהם של כמעט כל מיני הטחבים שהיו ידועים בזמנו, ראה אור לאחר מותו, בשנת 1801, בספרו הבסיסי Species Muscorum Frondosorum (בלטינית: "מיני טחבי העלים").
שם הסוג, Aloina, על שום דמיון הטחב לאלוי (Aloe, אלואה ורה) זעיר - שושנת עלים שממנה עולה גבעול תפרחת יחיד הנושא אשכול פרחים בקצהו. האיות העברי של שם הסוג הוא על-פי קביעתו של חלוץ חקר הטחבים בישראל, פליקס בילבסקי (1902-1979), שעלה לישראל מגרמניה בשנות ה-30 של המאה הקודמת. לצד עבודתו כרוקח, עסק רבות באיסוף וחקר הטחבים וספרו "מבוא לטחבים בישראל" פרץ דרך בתיאור טחבי ישראל. שם המין העברי, אשונה, תרגום השם המדעי (rigida, מלטינית - "קשיחה", "אשונה"), אינו רשמי, מאזכר את העלים הקצרים והבשרניים.
בסוג אלואינה 16 מינים מוסכמים, בישראל נאספו 3 מינים, אחד מהם, אלואינה מצויה כולל שני זנים מקומיים, הנחשבים ברשימות הטקסונומיות המובילות כמינים נפרדים ונבדלים בקיומו או היעדרו של קרום-בסיס בפתח פי-המנבג.

כתב: דרור מלמד