גלניה שעירה פורחת בתחילת הקיץ. בית גידולה מקומות מופרעים, שטחים פתוחים, מלחות ודיונות חול באזורי חוף. היא עמידה ליובש ומליחות ועשויה לגדול בתנאים קיצוניים למדי.
גלניה שעירה היא צמח נדיר מאוד בישראל, אשר דווח לראשונה כחלק מהפלורה המקומית על-ידי פרופ' אבינעם דנין בשנת 2007, לאחר שהלה מצאו בצומת גלילות ובירושלים. למעשה, הצמח נמצא כמה שנים מוקדם יותר והוגדר בטעות כמין אחר של גלניה (Galenia secunda), עד שנתבררה ההגדרה הנכונה. הצמח נחשב ע"י אחדים כאפיזודי בישראל, אולם מוכרות אוכלוסיות יציבות שלו בשרון וכן דווח מנחל טביה שבאזור ערד. מוצאו בדרום-אפריקה והוא פלש לאזורים שונים, בכללם דרום-ספרד, אוסטרליה, צ'ילה וצפון אמריקה (קליפורניה). יש הרואים בצמח בעל סיכון פלישה גבוה ומציעים לנטרו באזורי הגידול במזרח-התיכון באופן רציף.
גלניה שעירה תוארה בשנת ,1916 על-ידי הבוטנאי האנגלי דרוס (George Claridge Druce, 1850-1932), אשר כיהן כראש העיר אוקספורד בשלהי המאה ה-19. למעשה, תואר המין לראשונה בשנת 1837, כשייך לסוג חיעד (Aizoon pubescens), על-ידי צמד חוקרי הפלורה של דרום-אפריקה, הבוטנאי והרוקח הדני אקלון (Christian Friedrich Ecklon, 1795-1868) והבוטנאי והאנטומולוג (חוקר-חרקים) הגרמני זייר (Karl Ludwig Philipp Zeyher ,1799 -1858).
שם הסוג, גלניה, נטבע ע"י הטקסונום לינאוס (Carl Linnaeus, 1707-1778), לכבודו של הרופא והפילוסוף היווני, בן המאה השניה לספירה, גלניוס (Claudius Galenius, 129-216), החשוב שבחוקרי מדע הרפואה והאנטומיה באימפריה הרומית.
בסוג גלניה כ-25 מינים, גלניה שעירה היא המין היחיד בסוג הגדל בישראל.
כתב: דרור מלמד
