להבנת מושגי היסוד בטחבים ומחזור חייהם מומלץ לקרוא את ה"מבוא לסיסטמטיקה של טחבים"
דושנית גלילנית היא טחב-עלים אקרוקרפי (acrocarpous, טחב זקוף, שבו מתפתחים המנבגים בקצה גבעולי הגמטופיט), המשתייך למשפחת Pottiaceae. הגמטופיט בינוני בגודלו, גובהו עד 1.5 ס"מ, יוצר גושים בצבע ירוק-זית. לעתים הגבעולים מתפצלים דו-קרנית. העלים היבשים העליונים מפותלים ומסולסלים, בלחות הם נפרשים לצדדים, לעתים גלוניים. הטרפים איזמלניים-צרים, מצטררים בהדרגה מבסיס ביצני לקצה מרצעני-צר, לעתים כפוף, או מאונקל קמעא, אורכם 3-2 מ"מ. שולי הטרף תמימים, גלולים מטה לכל אורכם. עורק האמצע (costa) ניכר, נמשך עד כמעט לקצה הטרף. תאי בסיס הטרף ריבועיים-מלבניים, לא סדורים, ברוב שאר רקמת הטרף התאים מרובעים עד כמעט עגולים, קטנים, בעלי דפנות עבות. אברי המין, הארכוגניה הנקביות והאנתרידיה הזכריים, ערוכים על פרטים נפרדים, באופן מעין "דו-ביתי" (dioicous). המנבגים סטגוקרפיים (stegocarpous, מיוונית: stego - "גג", "מכסה", carpos - "פרי"), נפתחים במכסה וכך מתאפשר שחרור הנבגים. קופסית המנבג (capsule) דמויית-גליל, חומה-בהירה, זקופה, נישאת על זיף (seta) זקוף, צהבהב-אדום. בישראל לא נמצאו מנבגים בהם נותר המכסה (operculum). פי המנבג (peristome) עשוי 16 שיניים, מפוצלות עד לבסיסן ל-32 מקטעים נימיים, ארוכים, מפותלים.
דושנית גלילנית דומה דמיון רב לדושנית הכרמים ויש שראו בה זן של האחרונה. ההבדלים בין המינים קלים ומתבטאים בכך שדושנית גלילנית גדולה יותר, עליה ארוכים יותר והם מסתלסלים ביובש וקופסית המנבג הינה גלילנית (מכאן שמו העברי של המין, שאינו רשמי. גם השם המדעי, cylindrica, מלטינית: "עשויה כגליל"), לעומת זו של דושנית הכרמים שצורתה סגלגלה.
תקופת צמיחתה של דושנית גלילנית נמשכת מתחילת החורף (דצמבר) ועד לאביב (מאי), מנבגים ניתן למצוא בשלהי החורף ותחילת האביב (פברואר-מרץ).
דושנית גלילנית נדירה בישראל, גדלה באזורים ההרריים של מרכז הארץ וצפונה. תפוצתה העולמית רחבה למדי ומשתרעת באסיה, אגן הים-התיכון, אירופה, צפון-אפריקה וצפון ומרכז אמריקה.
המין תואר לראשונה בשנת 1838, כשייך למין סלולית (Tortula insulana), על-ידי הבוטנאי האיטלקי דה נוטריס (Giuseppe De Notaris, 1805-1877). הוא קרא למין insulana, מלטינית: "של האי", משום שמצאו לראשונה באי סרדיניה. שנתיים לפני תיאורו של דה נוטריס, בשנת 1836, תיאר הבוטנאי האירי טיילור (Thomas Taylor, 1786–1848) מין בשם Zygotrichia cylindrica, שבו קופסיות המנבג גלילניות. בשנת 1872 שייך הבוטנאי הצרפתי שימפר (Wilhelm Philippe Schimper, 1808-1880) את המין שתיאר טיילור לסוג זקנית (Barbula cylindrica) ותיאורו זה הובא בחיבורו של הכומר והבוטנאי הצרפתי בוליי (Jean-Nicolas Boulay, 1837-1905), "פלורת הטחבים של המזרח" (Flore Cryptogamique de l'Est, Muscinées). תחת שיוך זה הופיע המין בפלורה פלסטינה. בשנת 1981 העביר הבוטנאי הבריטי היל (-Mark oliver Hill, 1945) מספר מינים מן הסוג זקנית לסוג דושנית1. למרות שהתיאור המוקדם ביותר הוא של טיילור, השם Didymodon cylindricus כבר היה תפוס למין אחר ולפיכך בחר היל לקרוא למין Didymodon insulanus , על סמך התיאור של דה-נוטריס. בבחירתנו את שמו העברי של המין (שכאמור, אינו רשמי), העדפנו לאזכר את השם המופיע בפלורה פלסטינה (וגם על-פי השם האנגלי), "cylindrica".
שמו המדעי של הסוג, Didymodon, מיוונית: didymos - "כפול", "תאומים", odon - "שן", לאמור: "שן-כפולה", מאזכר את שיני פי-המנבג במיני הסוג, המחולקות לכל אורכן. את שמו העברי של הסוג, "דושנית", חידש פליקס בילבסקי (1902-1979), חלוץ חקר טחבי ישראל.
בסוג דושנית יותר מ-250 מינים. מבין 13 מיני הזקנית המתוארים ב"פלורה פלסטינה" כגדלים בישראל, 6 מינים משוייכים כיום לסוג דושנית.
כתב: דרור מלמד
1Hill, M.O. (1981) New combinations in European mosses I. Pottiaceae. Journal of Briology, 11: 599-602