פלגיוכזמה חגוית

הדפסה
  Plagiochasma rupestre שם מדעי
טחבי כבד (מערכת)
Marchantiophyta
משפחה
חסר עלי כותרת מס' עלי כותרת
פשוט צורת העלה
תמים שפת העלה
אחר בית גידול
חסר גבעול צורת הגבעול
טחבים צורת חיים
גליל, מדבר יהודה ובקעת ים המלח, בקעת הירדן, תפוצה בארץ
הצג מפת תפוצה
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
עונת הפריחה

דווח לנו

פלגיוכזמה  חגוית
צילום: © דרור מלמד   נחל עמוד תחתון , 3-2020
© כל הזכויות שמורות לצלמים ולאתר צמח השדה.

תמונות נוספות:

מידע נוסף

להבנת מושגי היסוד בטחבים ומחזור חייהם מומלץ לקרוא את ה"מבוא לסיסטמטיקה של טחבים"

פלגיוכזמה חגוית היא טחב כבד ממשפחת ה-Aytoniaceae, יוצר מושבות צפופות, בלתי סדורות, הפרטים רעופים זה על גבי חברו. היצע  עבה, שטוח, רצועי-מוארך, חלק, חסר עורק-אמצע, לעתים מתפצל דו-קרנית, קצותיו מעוגלים, צבעו ירוק-מכחיל, צידו התחתון סגול-משחיר-מבריק, שוליו כהים, גלוניים. פני היצע מכוסות בשכבה חיצונית שעוותית, גרגרית (קוטיקולה, cuticule). בתחתית היצע קשקשים סגולים-כהים ביצניים, מצטררים בראשם ל-2-1 תוספתנים איזמלניים-מרצעניים, ערוכים רעופים בשתי שורות לאורך האמצע, מסייעים בשמירה על לחות היצע. לעתים-קרובות, הקשקשים שבקצה היצע מתקפלים כלפי מעלה וחופים על שולי האונה, משווים לקצות האונה מראה אופייני למין. על פני היצע נקבוביות אויר (air pores) זעירות (אינן ניכרות אף בהגדלות נמוכות), המאפשרות מעבר גזים אל ומתוך הרקמה. בהתייבש הטחב נגללים שולי היצע כלפי מעלה. אברי המין, הארכוגניה הנקביות והאנתרידיה הזכריים, ערוכים במעין "כריות" על פני גב היצע, בשורה אחת לאורך אמצע האונה, על אותו פרט (מערך מעין "חד-ביתי", monoicous). תכונה זו מבדילה את הסוג מסוגים אחרים במשפחה, שבהם הארכגוניה ערוכות בקצות אונות היצע. אברי המין הזכריים, האנתרידיה, ערוכים במצעית (receptacle) עגולה, מוקפת קשקשים נימיים, מיקרוסקופיים. המצעיות בהן יושבות  הארכגוניה הנקביות, עגולות ולאורך היקפן קשקשים משולשים הפונים למרכז העיגול. עם ההפריה, מתפתח הארכגונופור (נושא הארכגוניה, archegoniophore), עשוי גבעולון זעיר, גובהו 3-1 מילימטרים, בראשו איבר דמוי-מטריה בת-5-2 אונות (carpocephalum, מלטינית: "ראש הפרי"), בכל אחת מהן מתפתח מנבג, העטוף במעטפת (involucre) בת שתי קשוות. המנבג דמוי-כד, נפתח בהתפוררות מכסה שבקצהו וכך משתחררים הנבגים, המופצים בעזרת "מתזים" (אלטרות, elaters) - תאים מעובים וארוכים, המסתלסלים ומתכווצים כתוצאה מחדירת לחות עם פתיחת קופסית המנבג, ובהתייבשם הם משתחררים באחת ודוחפים את הנבגים במעין התפוצצות, אל מחוץ לקופסית. היצע החלק-מכחיל וסידור אברי המין לאורך קו האמצע, הם סימני שדה המאפשרים להבדיל בשדה בנקל בין פלגיוכזמה חגוית למיני טחבי כבד אחרים.
פלגיוכזמה חגוית נדירה בישראל, וגדלה רק לאורך הבקע הסורי-אפריקאי - בגליל התחתון, מדבר יהודה ועמק הירדן. בית גידולה חגווי סלעים וחרכים, מכאן שמו העברי של המין (שאינו רשמי. גם השם המדעי, rupestre, מלטינית: "של-סלעים"). תפוצתה העולמית רחבה ומשתרעת באזורים החמים של העולם - דרום-מערב אסיה והודו, אגן הים-התיכון, אירופה, אפריקה צפון ודרום-אמריקה, אוסטרליה וניו-זילנד.
פלגיוכזמה חגוית תוארה בשנת 1898, על-ידי -ידי הבריולוג (חוקר טחבים) הגרמני, השנוי במחלוקת, סטפני (Franz Stephani, 1842-1927). סטפני התמחה בחקר טחבי כבד וטחבי קרן והתיימר לתאר את כל מיני העולם של טחבים אלה בספרו בן ששת הכרכים Species Hepaticarum ("מיני טחבי הכבד"), בו כינס קרוב ל-10,000 מינים, רבים מהם תוארו על ידו לראשונה. אולם, בוטנאים רבים ביקרו את עבודתו כשטחית וחסרת אחריות, משום שהעניק שמות חדשים לרבים מן המינים שכבר תוארו קודם למדע ויצר בכך בלבול רב. למעשה, תואר המין לראשונה בשנת 1776, כשייך לסוג Aytonia, על ידי צמד חוקרי הטבע הגרמניים-פרוסיים, ממוצא סקוטי, אב ובנו, יוהאן וגאורג פורסטר (Johann Reinhold Forster, 1729-1798; Johann Georg Adam Forster, 1754-1794), שנודעו כחלק מצוות ממשלחת החקר של קוק (James Cook, 1728-1779) לאוקיינוס השקט.
שמו המדעי של הסוג, Plagiochasma, מיוונית: plagios - "אלכסוני", chasma - "בקע", "חריץ", לאמור: "חריץ אלכסוני", מאזכר את החריצים שבאונות הארכגוניופור נושא המנבגים, הנוצרים על-ידי הקשוות החופות על המנבגים.
בסוג פלגיוכזמה 15 מינים מוסכמים, פלגיוכזמה חגוית היא המין היחיד ממיני הסוג הגדל בישראל.

כתב: דרור מלמד



מקורות מידע



 
צימרים בצפון   גינון חסכוני בצמחי בר  

israelbiz- בניית אתרים