קחוון מקופח

קחוון מקופח הינו צמח עשבוני, חד-שנתי, מכוסה שערות קצרות, או קירח, נטוי עד זקוף, גובהו 40-10 ס"מ. לאברי הצמח ריח חריף ולא נעים. הגבעולים מסתעפים מעט מעל בסיס הצמח, הענפים יוצרים נוף רחב. העלים מסורגים, כמעט יושבים, או בעלי-פטוטרות קצרות, גזורים-מנוצים פעמיים-שלוש לאונות קטנות, מוארכות-איזמלניות, לעתים משוננות מעט בקצותיהן. כבכל בני משפחת המורכבים, הפרחים יושבים על מצעית משותפת וערוכים בקרקפות, עטופות במעטפת חפים, הערוכים בדורים. הקרקפות נישאות יחידות בראשי עוקצים דקים, היוצאים מחיקי העלים. שלא כבאחדים ממיני הקחוון העוקצים אינם מתעבים עם ההבשלה. חפי המעטפת מוארכים, קהים. המצעית חרוטית-מוארכת, המוצים מרצעניים, מסתיימים בקצה דק, דמוי-זיף, ערוכים על-פני חלקה העליון של המצעית בלבד. סימן שדה טוב הוא צורת המוצים: ניתן להסיר את הפרחים מן המצעית בעזרת האצבעות ואז מתגלית המצעית החרוטית שבראשה המוצים הזקופים, האופייניים למין. המצעית העירומה וזקופת המוצים נותרת בראשי הגבעולים לאחר הקמילה. פרחי ההיקף לשוניים, לבנים, על-פי רוב 18-10 במספרם, לעתים מועטים, או חסרים, מיוחדים בכך שהם עקרים, מכאן שם המין העברי (הפרחים הלשוניים "מקופחים" מאברי מין). הפרחים הלשוניים מתקפלים מטה בשולי המצעית, עם התבגרותם וכמישתם. פרחי המרכז צינוריים, דו-מיניים, צהובים, שפתם מחולקת ל-5 אונות משולשות. בפרחים הדו-מיניים 5 אבקנים, מאבקיהם מוארכים ומאוחים זה לזה לצינור ושחלה תחתית, עשויה 2 עלי-שחלה ובה ביצית יחידה. מן השחלה עולה עמוד-עלי, בראשו שתי צלקות נימיות. הפרי זרעון, נושר מן הכותרת בהבשלה. הזרעונים דמויי חרוט הפוך - בסיסו הרחב הוא ראש הזרעון - מצולעים ומגובששים, בראשם רכס חרוק, חסר אוזניות.
קחוון מקופח פורח באביב. בית גידולו שדות בקרקעות כבדות. הוא נדיר בישראל ויש שראו בו צמח אפיזודי, משום שנמצא מספר פעמים בלבד בשרון, אולם מסתבר כי המין יציב בגולן. תפוצתו העולמית משתרעת במזרח-התיכון, באגן הים התיכון ובאירופה.
קחוון מקופח תואר בשנת 1753 על-ידי הטקסונום השוודי לינאוס (Carl Linnaeus, 1707-1778).
את שם הסוג המדעי, Anthemis  (ביוונית: "פרחוני"), טבע חוקר הטבע והבוטנאי הרומי דיוסקורידס (Pedanius Dioscorides), בן המאה הראשונה לספירה, שספרו בן חמשת הכרכים "על עניינים רפואיים" (De  Materia Medica)  נחשב במשך מאות שנים כספר יסוד בתחום רפואת הצמחים. שמו המדעי של המין, cotula, מיוונית: kotyle - "כוסית", "ספלון", מאזכר את צורת המצעית.
שם הסוג העברי "קחוון" מקורו בשם הערבי של הצמח - אַקַחְוָן - ובשם זה הוא מובא לראשונה בספרו של אפרים רובינוביץ' (הראובני, בוטנאי וחוקר צמחי ארץ-ישראל, אביו של נגה הראובני מייסד "נאות קדומים"), "שמות צמחי ארץ ישראל שנתחדשו או שנתבררו", שראה אור בשנת תרע"ז (1917), שם הוא מציין כי "כך הוא הכתיב בספר רפואה 'כתאב אלמ'עתמד' שהביא מר שמואל יבנאלי מתימן" (בעוד שההגייה בערבית הירושלמית היתה - Ikahwan). כמה שנים קודם לכן, בשנת תרע"ג (1913), הופיע השם "קחון" ב"רשימת הצמחים המצויים בארץ", שערך ישראל איתן, חבר ועד הלשון ומורה לידיעות הטבע בגימנסיה העברית בירושלים ואשר הופיעה בזכרונות ועד הלשון העברית, אלא ששם הוא שמו של הסוג חיננית (Bellis). במילון "ילקוט צמחים (עברית-לטינית-אנגלית-גרמנית-צרפתית-רוסית)" שיצא לאור על ידי ועד הלשון העברית, תל-אביב, בשנת תר"ץ (1930), מובא לראשונה השם "קחון" לתיאור הסוג המוכר לנו כיום בשם זה. השם "קַחְוָן מְקֻפָּח" הובא לראשונה ב"פלורה פלסטינה" (1977) ונכלל ברשימת שמות צמחי ארץ ישראל, שאושרה במליאת האקדמיה ללשון העברית בשנת תשס"ג (2003).
בסוג קחוון כ-180 מינים מוסכמים. בישראל נאספו 23 מינים, כמחציתם נדירים ומחציתם נפוצים.

כתב: דרור מלמד