יערה איטלקית היא מטפס מעוצה נשיר-קיץ חסר קנוקנות, שגבעוליו משתרגים ונכרכים, והם אבר-הטיפוס שלו. נבדל מיתר המטפסים בחורש הימתיכוני בעליו הנגדיים, וכאשר העלים בשלכת – בענפיו המטפסים המעוצים והארוכים, שגונם חום בהיר וקליפתם מתקלפת לאורכם. העלה אליפסי רחב, מכחיל מעט, תמים. בעלים העליונים חובקים זוג העלים הנגדיים את הגבעול והם מאוחים בבסיסיהם לכדי יחידה אחת כחרוזים על הגבעול.
יערה איטלקית פורחת בין אפריל ליוני בפריחה שופעת וריחנית. הפרח דו-שפתני דק וארוך (4 ס"מ), האבקנים ועמוד העלי בולטים הרבה מצינור הכותרת. בצינור הכותרת מצטבר צוף רב, שילדים נוהגים ליהנות ממנו, ומכאן כינויו "יונק-דבש". צבע הכותרת לבן עם צהוב הנוטה לפעמים לארגמן, והוא משתנה עם גיל הפרח. הפרח פתוח 3 ימים. תחילה נראה ניצן הפרח בצבע ארגמני. עם היפתחו הוא זכרי (האבקנים בשלים), ואז צבעו לבן; כעבור יום הופך הפרח לנקבי (הצלקות בשלות), ואז הופך צבעו לצהוב חיוור. כך נוספת לתפרחות לוויית-חן של גיוון בצבע. הפרח מואבק בעיקר על-ידי פרפרים ורפרפים ארוכי-חדק. הפרי ענבה בצבע כתום, מופץ על-ידי ציפורים, האוכלות את הציפה ומפרישות את הזרעים בלשלשתן.
יערה איטלקית גדלה בכל אזורי ההרים הימתיכוניים בארץ משני עברי הירדן, וכן בשרון. בית-גידולה העיקרי הוא בסבך החורש, אך אפשר למצוא אותה גם כשהיא מטפסת על גדרות-אבן ובין סלעים.
תפוצתה העולמית משתרעת בארצות שסביב הים התיכון.
ברפואה העממית משמשת היערה כתרופה לאבנים בכליות, למחלות כבד, לבעיות בדרכי העיכול ובדרכי הנשימה.
בסוג 200 מינים, מהם עוד מין אחד בר בארץ (רק בחרמון), ועוד 7 מינים בנוי.
כתב מייק לבנה