חלוקה הררית היא עשב רב-שנתי, קרח, שרוע עד זקוף, גובהו 20-8 ס"מ, מכחיל, טפיל למחצה – בעוד הצמח מכיל כלורופיל ומטמיע, שורשיו יונקים מים וחומרי מזון משורשי הפונדקאי, בדרך כלל בני שיח. הגבעולים מזוותים, מסתעפים בדלילות. העלים מסורגים, מעט בשרניים, סרגליים-צרים, אורכם 3.5-0.5 ס"מ, מחודדים בקצותם, חלקים או מעט מחוספסים בשוליהם. עוקצי-התפרחת זקופים, אורכם 4-1 מ"מ והם נושאים 3-1 פרחים. זהו סימן חשוב להגדרת המין, שכן בחלוקה ננסית, שהיא עשב חד-שנתי דומה מאוד, הפרחים והפירות יושבים. הפרחים זעירים, דו-מיניים, סימטריים, בעלי 5 אונות עטיף שאינו מחולק לעלי גביע ועלי כותרת. אונות העטיף משולשות-מחודדות, ירוקות בצידן החיצוני ולבנבנות בצידן הפנימי, מאוחות אל צינור הפרח החובק את השחלה. בבסיס האונות קבועים זירי האבקנים ובמרכז הפרח מזדקר עמוד עלי זעיר הנושא צלקת כדורית. הפרחים מלווים בחפה ושתי חפיות, שצורתם דומה מאוד לעלי הצמח. החפה, שמחיקו יוצא עוקץ התפרחת, ארוך בהרבה מהפרח ואילו החפיות, היושבות על עוקץ הפרח, ארוכות מן הפרח אך במעט. הפרי אגוזית סגלגלה. הפריחה באביב ועד תחילת הקיץ.
בית גידולה של חלוקה הררית הוא סלעים, בתות, גריגות וחורשים והיא מצויה בצפון הארץ ומרכזה, בעיקר באזורים ההרריים - מכאן שם המין. שם המין המדעי, bergeri, לכבודו של הבוטנאי הגרמני (1871-1931) Alwin Berger, שהיה מומחה לסוקולנטים וקקטוסים. שם הסוג המדעי, Thesium, הוא ככל הנראה על שם הגיבור המיתולוגי תזאוס, מלכה המייסד של אתונה שניצח את מפלצת המינוטאורוס.
בעוד שבעולם מדווחים מאות מינים של הסוג חלוקה, רק 72 מהם הם מינים מוסכמים. מוצאם של מיני החלוקה באזורים הטרופיים, רבים מהם בדרום-אפריקה. בישראל מצויים שני מינים: חלוקה הררית וחלוקה ננסית.
כתב דרור מלמד