כוכבית גדולה פורחת בחורף. בית גידולה שדות ומקומות לחים-מוצלים. היא נדירה למדי וגדלה בצפון הארץ. תפוצתה העולמית משתרעת באגן הים-התיכון.
כוכבית גדולה תוארה בשנת 1909 על-ידי הבוטנאי האיטלקי בגווינו (Augusto Beguinot, 1875-1940), שהתבסס על תיאורם משנת 1868 של הבוטנאים הצרפתים ג'ורדן ופורו (Jules Pierre Fourreau, 1844-1871; Claude Thomas Alexis Jordan, 1814-1897), ששייכו את המין לסוג Alsine, שאין לו נציגים בבר בישראל. כיום נחשבים שמות מין אלו כשמות נרדפים ולמעשה אין המין כוכבית גדולה מוכר כמין עצמאי. יש המשייכים אותו לתת-מין פוסט של כוכבית מצויה (Stellaria media subsp. Postii Holomboe), על פי תיאורו משנת 1914 של הבוטנאי הנורווגי הולומבואה (Jens Holmboe, 1880-1943) וכך גם הופיע בפלורה פלסטינה. ברשימות הטקסונומיות המובילות, גם שם זה הוא שם נרדף ואילו השם המוסכם לתת המין כוכבית גדולה, השייך למין כוכבית מצויה, הוא Stellaria media subsp. cupaniana (Jord. & Fourr.) Nyman, על פי תיאורו משנת 1878 של הבוטנאי השוודי ניימן (Carl Fredrik Nyman, 1820-1893). שמו המדעי של הסוג, Stellaria, מלטינית: stella - "כוכב", מאזכר את צורת הפרח. שמו המדעי של המין, cupaniana, לכבודו של הנזיר הפרנציסקאני האיטלקי קופאני (Francesco Cupani, 1657-1710), שהיה המנהל הראשון של הגן הבוטני בעיירה מיסילמרי (Misilmeri) בסיציליה ואשר היה הראשון שמיין את הצמחים בגנו בשיטה דו-שמית, שנים רבות לפני שעשה זאת אבי הטקסונומיה המודרנית קארל לינאוס. שמו העברי של הסוג, כוכבית, חודש על-פי השם המדעי על ידי ועד הלשון העברית והובא לראשונה ב"רשימת הצמחים המצויים בארץ", שערך ישראל איתן, חבר ועד הלשון ומורה לידיעות הטבע בגימנסיה העברית בירושלים ואשר הופיעה בזכרונות ועד הלשון העברית בשנת תרע"ג (1913). השם "כּוֹכָבִית גְּדוֹלָה" נכלל ברשימת שמות צמחי ארץ ישראל, שאושרה במליאת האקדמיה ללשון העברית בשנת תשס"ג (2003).
הסוג כוכבית כולל יותר מ-100 מינים, בישראל גדלים 2 מינים (כוכבית מצויה וכוכבית חיוורת), כוכבית גדולה היא, כאמור, תת-מין של כוכבית מצויה. מוכר תת-מין נוסף שגבעולו קירח [תת-מין אליעזרי ,Subsp. eliezeri (Eig) Zoh].
כתב: דרור מלמד
