חלבלוב קטן-פרי ניכר בפריו הכדורי הקטן, שהעניק למין את שמו (גם השם המדעי, microsphaera, מלטינית: micro - "קטן", spahaera - "כדור", לאמור: "כדור קטן"). הפרי הוא הלקט כדורי ששטח פניו חלקים, לעתים-רחוקות הם מעט מגובששים, שעיר בדלילות בצעירותו וקירח בבשלותו, עשוי 3 מגורות ביצניות-עגלגלות, בכל אחת זרע ביצני אחד, חום, חלק, מבריק.
חלבלוב קטן-פרי פורח בתחילת הקיץ. בית גידולו שדות מושקים וקרקעות כבדות לחות בשרון ובעמק החולה. בישראל הוא נדיר ועקב הרס בתי הגידול שלו, כתוצאה מהפיכת האזורים הלחים לשדות חקלאיים, הוא נחשב מין "אדום", הנמצא בסכנת הכחדה. תפוצתו העולמית משתרעת במזרח התיכון, מעירק לסוריה וטורקיה ובצפון עד אזרביג'אן.
חלבלוב קטן-פרי תואר בשנת 1846 על-ידי הבוטנאי השויצרי, בואסייה (Pierre Edmond Boissier, 1810-1885), שנודע בתרומותיו החשובות לחקר צמחיית המזרח-התיכון.
שמו המדעי של הסוג, Euphorbia, על שמו של יופורבוס (Euphorbus), רופאו של יובה השני (50 לפנה"ס-23 לספירה) מלכה של נומידיה, מדינה בארצות המגרב של ימינו, אשר גילה כי לאחד ממיני החלבלוב (Euphorbia obtusifolia) תכונות של תרופה משלשלת. בשנת 1753 אימץ הטקסונום לינאוס (Carl Linnaeus, 1707-1778) את השם לסוג כולו. השם העברי חלבלוב, המאזכר את המוהל החלבי שבאברי מיני הסוג, נזכר לראשונה ברשימת "מֻנחי-הצמחים", שערך חבר ועד הלשון, ישראל איתן, מורה לידיעת הטבע בגמנסיה העברית בירושלים ואשר התפרסמה בזכרונות ועד הלשון בשנת תרע"ג (1913). השם "חֲלַבְלוּב קְטַן-פְּרִי" נכלל ברשימת שמות הצמחים של האקדמיה ללשון העברית, תשס"ג (2003).
הסוג חלבלוב עתיר מינים וכולל יותר מ-2000 מינים מוסכמים. בישראל נאספו קרוב ל-40 מינים, חלקם נפוצים מאוד, חלקם נדירים ואחרים גרים.
כתב: דרור מלמד