אצבוע ים-המלח

הדפסה
  Caralluma sinaica שם מדעי
דווא נפלי שם ערבי
הרדופיים
Apocynaceae
משפחה
5 מס' עלי כותרת
אין עלים צורת העלה
אין עלים שפת העלה
מדבר בית גידול
מרובע צורת הגבעול
עשבוני רב-שנתי צורת חיים
מדבר יהודה ובקעת ים המלח, נגב והרי אילת, תפוצה בארץ
הצג מפת תפוצה
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
עונת הפריחה
רעיל צופני

דווח לנו

אצבוע ים-המלח
צילום: © שרה גולד   גן מדבר בקיבוץ סמר, 12-2017
© כל הזכויות שמורות לצלמים ולאתר צמח השדה.

תמונות נוספות:

מידע נוסף

אצבוע ים-המלח הוא צמח-בר בשרני נמוך, רב-שנתי, ירוק כל השנה, מסועף מבסיסו. הגבעולים קירחים, בשרניים כאצבעות שמנות, מרובעים בחתך-רוחב, עם זיזים דמויי שיניים. צבעם כחלחל–כסוף. קוטרם 1 ס"מ. כלפי חלקם העליון נעשים הגבעולים דקים והם נושאים פרחים. העלים זעירים, מנוונים ונושרים במהרה. קרוביו מקובלים לגידול בבית בעציץ, ויש המתייחסים אליהם כאל "קקטוס", כמו לבשרניים רבים. בניגוד לצפוי בצמח בשרני, דמוי-קקטוס, הרי האצבוע איננו קוצני כלל. ההטמעה מתבצעת בגבעולים. נמצא כי האצבוע, כבשרניים רבים, מטמיע דו-תחמוצת הפחמן באמצעות מסלול ביוכימי מיוחד, הנקרא בשם CAM (Crassulacean Acid Metatabolism), אשר נתגלה לראשונה במשפחת הטבוריתיים, ואף הוא קשור לבשרניות. מנגנון זה חסכוני מאוד במים. הוא מאפשר לצמחים לפתוח את הפיוניות (לצורך קליטה של דו-תחמוצת הפחמן) בשעות הלילה, בהן ההתאדות מועטת. קליטה זאת קשורה בהצטברות של חומצות אורגניות מזיקות בתאים גדולים, והם המקנים לצמח את אופיו הבשרני. בשעות האור, ביום שלאחר מכן, הופכות חומצות אלה לסוכר באמצעות המנגנון הפוטוסינתטי הרגיל. הגבעולים רעליים.
כשהגבעולים ניתקים מצמח-האם ונוגעים באדמה – הם עשויים להצמיח שורשים ולהפוך ברבייה וגטטיבית לצמח חדש. ענף שנתלש עשוי לשמור על חיותו אפילו שנה שלמה.
אצבוע ים-המלח פורח למעלה מחצי שנה, מדצמבר עד מאי. פרחיו כוכביים בצבע חום–ורוד או ירוק, צנועים יותר מפרחיהם של יתר המינים בסוג. לפרח 5 עלי-כותרת שעירים. קוטר הכותרת 7 מ"מ. הכותרת גלגלית (פרושה ושטוחה), 5 אונותיה משולשות, ביניהן מפרצים משולשים, בסיסיהן מאוחים. פנימה לעלי-הכותרת יש בפרח עטרה כפולה. הגביע בשרני. הפרי בנוי כשתי קרניים. הזרעים מצויידים בציצית של שערות משי רכות להפצה ברוח.
אצבוע ים-המלח גדל בצוקים ובסלעים במדבר חם. הוא מופיע במפוזר לאורך מצוק ההעתקים שממערב לים-המלח, נדיר יותר במזרח הנגב. המין נחשב בעבר כמין אנדמי לארץ-ישראל, לאחרונה נקבע כי הוא זהה למין אצבוע סיני, הנפוץ בחצי האי סיני, ואולי גם לאצבוע אירופי.
הסוג שוייך בעבר למשפחת האסקלפיים, הועבר לאחרונה למשפחת ההרדופים. בסוג 110 מינים, בארץ 2–5, לפי דעות שונות, כי קשה להבדיל בין המינים. זהו צמח-הבר היחיד בארץ שהוא דמוי קקטוס. בתרבות מרבים לגדל מיני אצבוע וכן מינים של סוג קרוב, סְטַפֶּלְיָה – בעיקר בעציצים בבית.

כתב מייק לבנה

מין זה היה שייך בעבר למשפחת האסקלפיים אשר נמנית כיום כחלק ממשפחת ההרדופיים


מקורות מידע

הצמח במקורות



 
צימרים בצפון   גינון חסכוני בצמחי בר  

israelbiz- בניית אתרים