התפרחת מכבד רפה למדי, שצורתו הכללית ביצנית-מאורכת. ציר התפרחת שעיר במפרקיו. ענפי המכבד ועוקצי השיבוליות נימיים, מזוותים. עוקצי השיבוליות מסתיימים בהרחבה דמויית-גביע שעליה נישאת השיבולית. השיבוליות ביצניות-מאורכות, פחוסות, קטנות, אורכן 3-2.5 מ"מ, מסגילות, נישאות בודדות בראשי העוקצים, ללא כיוון מוגדר ביחס לציר התפרחת. הן מכוסות במעטפת שערות ארוכות, היוצאות מבסיס השיבולית, העולות באורכן בהרבה על אורך השיבולית. השיבוליות מכילות 2 פרחים, התחתון שבהם אבקני-עקר והעליון דו-מיני פורה והן נושרות עם ההבשלה. הגלומות בלתי שוות באופן ניכר: התחתונה זעירה - מנוונת לקשקש והעליונה קרומית, איזמלנית, מחודדת בקצה.
בן-דוחן מדברי פורח באביב ובקיץ. בית גידולו מדרונות סלעיים במדבר וצידי דרכים המרוססות בקוטלי עשבים. הוא נפוץ לאורך השבר הסורי-אפריקני ומצוי בנגב ובערבה. תפוצתו העולמית בצפון-אפריקה, המזרח התיכון והאיים הקנריים, שם תואר המין לראשונה (מכאן שמו המדעי,teneriffae , מהאי טנריף).
שם הסוג המדעי, Tricholaena, מתאר את השיבוליות השעירות (מיוונית: thrix - "שיער", chlaena - "גלימה", "מעטה", לאמור: "מעטה שיער").
בן-דוחן מדברי תואר בשנת 1829 ע"י הבוטנאי הגרמני לינק (Johann Heinrich Friedrich Link, 1767-1851), שהיה מנהלו של הגן הבוטני בברלין, אולם המין תואר לראשונה כבר בשנת 1781 ע"י לינאוס (Carl Linnaeus, 1707-1778), אבי הטקסונומיה המודרנית, ששייכו למין קנה-סוכר (Saccharum tennerifae) ומאוחר יותר, בשנת 1824 שייכו הרופא והבוטנאי הגרמני שפרנגל (Kurt Polycarp Joachim Sprengel, 1766-1883) לסוג דוחן (Panicum teneriffae).
בסוג בן-דוחן 5 מינים, בן-דוחן מדברי הוא המין היחיד בסוג שנאסף בישראל.
כתב דרור מלמד
