בן-דוחן מדברי הוא דגני רב-שנתי, מסועף מבסיסו, נטוי עד זקוף, גובהו 60-30 ס"מ. הוא מסתעף מקנה שורש מעוצה ויוצר גושים סבוכים עשבוניים. בן-דוחן מדברי מזכיר בצורתו הכללית דוחן (מכאן שם הסוג העברי) וניכר בתפרחותיו הכסופות. פי נדני העלים  שעיר. הלשונית שבין הנדן לטרף ריסנית. העלים מכחילים, אשונים, סרגליים, שטוחים או גלולים.
התפרחת מכבד רפה למדי, שצורתו הכללית ביצנית-מאורכת. ציר התפרחת שעיר במפרקיו. ענפי המכבד ועוקצי השיבוליות נימיים, מזוותים. עוקצי השיבוליות מסתיימים בהרחבה דמויית-גביע שעליה נישאת השיבולית. השיבוליות ביצניות-מאורכות, פחוסות, קטנות, אורכן 3-2.5 מ"מ, מסגילות, נישאות בודדות בראשי העוקצים, ללא כיוון מוגדר ביחס לציר התפרחת. הן מכוסות במעטפת שערות ארוכות, היוצאות מבסיס השיבולית, העולות באורכן בהרבה על אורך השיבולית. השיבוליות מכילות 2 פרחים, התחתון שבהם אבקני-עקר והעליון דו-מיני פורה והן נושרות עם ההבשלה. הגלומות בלתי שוות באופן ניכר: התחתונה זעירה - מנוונת לקשקש והעליונה קרומית, איזמלנית, מחודדת בקצה.
בן-דוחן מדברי פורח באביב ובקיץ. בית גידולו מדרונות סלעיים במדבר וצידי דרכים המרוססות בקוטלי עשבים. הוא נפוץ לאורך השבר הסורי-אפריקני ומצוי בנגב ובערבה. תפוצתו העולמית בצפון-אפריקה, המזרח התיכון והאיים הקנריים, שם תואר המין לראשונה (מכאן שמו המדעי,teneriffae , מהאי טנריף).
שם הסוג המדעי, Tricholaena, מתאר את השיבוליות השעירות (מיוונית: thrix - "שיער", chlaena - "גלימה", "מעטה", לאמור: "מעטה שיער").
בן-דוחן מדברי תואר בשנת 1829 ע"י הבוטנאי הגרמני לינק (Johann Heinrich Friedrich Link, 1767-1851), שהיה מנהלו של הגן הבוטני בברלין, אולם המין תואר לראשונה כבר בשנת 1781 ע"י לינאוס (Carl Linnaeus, 1707-1778), אבי הטקסונומיה המודרנית, ששייכו למין קנה-סוכר (Saccharum tennerifae) ומאוחר יותר, בשנת 1824 שייכו הרופא והבוטנאי הגרמני שפרנגל (Kurt Polycarp Joachim Sprengel, 1766-1883) לסוג דוחן (Panicum teneriffae).
בסוג בן-דוחן 5 מינים, בן-דוחן מדברי הוא המין היחיד בסוג שנאסף בישראל.

כתב דרור מלמד


עודכן